מאחורי כל לוחם פצוע עומדת משפחה, הורים, אישה וילדים, שמתמודדים יחד איתם עם הטראומה, הקושי, הכאב והמורכבות בחיים משותפים עם אדם שסובל מפוסט־טראומה.
עטרה קלימי־שגב היא אחת הנשים הללו. היא נישאה לציון קלימי, לוחם צנחנים שנפצע בגזרת הצפונית במהלך מלחמת יום הכיפורים. היא פגשה אותו לראשונה חמש שנים לאחר המלחמה.
“כשנפגשנו ראיתי שהוא נעזר במקל הליכה וידעתי שהוא נפצע במלחמה”, היא מספרת. “את הפציעה הפיזית אי אפשר היה לפספס, אבל לא ידעתי שהוא מתמודד גם עם פוסט־טראומה”.
לאחר שנה של היכרות נישאו השניים, ובליל הכלולות גילתה לראשונה שהוא סובל מפוסט־טראומה. קלימי־שגב: “היינו בבית המלון ושמעתי אותו צועק באמצע הלילה, הוא התעורר מזיע, כולו מבוהל. לא הבנתי מה קרה והוא ניסה להרגיע אותי, אבל מיד הבנתי שזה קשור לפציעה שלו”.
באומץ, באצילות ובאהבה רבה עטרה החליטה ללכת יד ביד עם ציון ולסייע לו בתהליך השיקום. “הקמנו יחד עסק עצמאי, השקענו את כל חיינו בזה”, היא מספרת. “הלכנו לכל הטיפולים האפשריים, והכל כדי לעזור לציון להשתקם פיזית ונפשית. לא היה קל בכלל, בלשון המעטה.
התמודדתי עם כל התופעות של הפוסט־טראומה. עם הקושי של ציון להתנהל בתוך קשר זוגי, כעסים, ניתוקים מהשגרה ומהסביבה, התפרצויות זעם.
"תמיד הייתי שם באמצע, ניסיתי לרכך את ההתנהגות שלו, להסביר לאנשים למה לפעמים הוא כועס. הפציעה ליוותה את חיינו לאורך כל הדרך, ריחפה מעל המשפחה, וכמובן השפיעה גם על הילדים. התמודדתי במשך שנים רבות עם הקושי, עד שהרגשתי שאני כבר לא מצליחה לשאת הכל לבד, הרגשתי שאני מתפרקת”.
יום אחד, בזמן שהאזינה לרדיו, היא שמעה תשדיר של עמותת נט”ל, המזמין פצועי מלחמה ובני משפחותיהם המתמודדים עם מצוקה נפשית לפנות לקו הסיוע הטלפוני של העמותה.
“אמרתי לציון שאני הולכת, שאני חייבת את העזרה הזאת”, היא מספרת. “הגעתי לבית נט”ל בתל אביב, וברגע שנכנסתי הרגשתי שאני יכולה לראשונה להתפרק, שיש מי שמקשיב לי. סוף־סוף יכולתי לדבר, לפרוק, להתייעץ, לדבר בחופשיות, בלי שאף אחד יעצור אותי או ישפוט אותי. נט”ל הצילה אותי ואותנו“.
קלימי־שגב קיבלה סיוע באמצעות טיפול פרטני וקבוצתי ומאז היא נעזרת באנשי הטיפול של נט”ל.
“חשוב לי שכל אישה, הורים או ילדים לפוסט־טראומתיים שקוראים את הסיפור שלי יידעו שיש כתובת”, היא מציינת. “יש עם מי לדבר, וזה יכול להציל להם את הזוגיות, את המשפחה, את החיים. אף אחד לא יכול להתמודד עם מעמסה כזאת לבד. זה לא נורמלי. דברו, פנו לעזרה, הושיטו יד. האהובים שלנו נפגעו בגופם ובנפשם כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות פה במדינה הזאת. אנחנו, המשפחה שלהם, חיים יחד איתם את הטראומה יום־יום, שעה־שעה. גם אנחנו זקוקים לליווי ועזרה כדי להמשיך להיות משענת חזקה עבורם”.
התרעות פיקוד העורף