ביום הזיכרון לשואה ולגבורה השנה מציינת קהילת יהדות העיר סלוניקי שביוון 80 שנה להשמדתה הכמעט מוחלטת. כמעט 50 אלף יהודים מתוך הקהילה היהודית הגדולה ביוון נשלחו להשמדה בין מרץ לאוגוסט 1943 - ופחות מ־10% מבני הקהילה שרדו את השואה, ובהם גם שמואל נער בן ה־99, יליד 1924.
עד שהיה בן 17 חי שמואל עם משפחתו בקהילה התוססת ולמד בגימנסיה היהודית, עד שגרמניה כבשה את העיר ב־1941. "בתחילה כפו על היהודים עוצר, לבישת טלאי צהוב והחרמת כל הרכוש, ואחר כך הועברנו לגטו. אבא שלי לא שרד את התלאות ונפטר. לבסוף התחילו השילוחים לאושוויץ", מספר שמואל.
נכון להיום, שמואל מקבל סיוע סוציאלי מהקרן לרווחת נפגעי השואה, שמעניקה סיוע לכ־81 אלף ניצולי שואה מדי שנה, כולל סיוע סוציאלי, פרטני ונפשי, הפגת בדידות בעזרת מתנדבים, סיוע בטיפולי שיניים ובבדיקות ראייה ועוד. הקשר הרציף עם הניצולים מאפשר גם את ההתמודדות עם שחזור הזיכרונות הקשים. "הנסיעה לאושוויץ ארכה שמונה ימים רצופים עם בין 30־40 איש בכל קרון, ורק פתח קטן לאוויר, חבית מים שנגמרה אחרי יומיים וחבית שירותים, אבל באושוויץ התחיל הגיהינום האמיתי", מוסיף שמואל.
הוא הופרד מאחיותיו ומאמו, ונותר לבדו. "עברתי לתור שלהן אבל נבעטתי בחזרה לתור של הבנים הצעירים, וזה הציל את חיי", הוא משחזר.
שמואל עבד שנה באושוויץ בעבודות שונות, כשהמכות והצעקות היו לחם חוקו. לאחר תקופה הועבר למחנה עבודה בכפייה, ועם נסיגת גרמניה הוצעדו האסירים בצעדת מוות בגשם ובשלג, בכותונת מינימלית ונעלי אסירים בלויות, אל מחנה ברגן בלזן. לדבריו, "אם חשבנו שלא יכול להיות גרוע, שם לסבל לא הייתה תחתית. המטרה היחידה הייתה להחזיק אותנו בלי אוכל, מים או שמיכות עד מותנו. הרעב והמחלות שלטו במחנה, וגופות נערמו בכל מקום בלי יכולת לטפל בהן או לקבור".
תקצר היריעה מלתאר את כל קורות חייו והנעשה במחנות ההשמדה והעבודה. הוא לחם במלחמות העצמאות, סיני וששת הימים, ואף הגיע כאיש רפואה מעבר לתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. הוא גר עד היום בדירה ברמת גן, שאליה עבר עם משפחתו ב־1957, ועד גיל 90 עבד במכבסה שקנה בצעירותו.
ביום השואה לפני שנתיים השיא משואת זיכרון, אבל שלושת ילדיו, עשרת נכדיו ו־15 ניניו הם הניצחון האמיתי שלו על הנאצים, כדבריו.
התרעות פיקוד העורף