"הטייס הבטיח שהמטוס ינחת בישראל לפני כניסת השבת", הסביר אחד הנוסעים, רב ידוע ומכובד. נו, באמת. עיכובים, שבושים ותקלות בהמראות ונחיתות הם דבר שבשגרה. איך זה שיהודי ויהודיה דתיים לא הביאו בחשבון עובדה זאת כאשר רכשו כרטיסי טיסה מראש לערב חמישי? "אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת", פוסקת הגמרא. (בבלי, מסכת שבת דף י'ט).
מאמר זה הוא בסיס ויסוד למו"מ הלכתי ארוך ומפורט בשולחן ערוך (אורח חיים, הלכות שבת, סימן רמ'ח). המחבר מונה לא פחות משש סיבות מרכזיות שלפיהן אסור לעלות לנסיעה ארוכה ביום בשבוע שאיננו מבטיח מראש שכשתגיע השבת הנוסע לא יהיה בסכנה של חילול שבת מאולץ. או שהנוסעים והנוסעות הדתיים שרכשו כרטיסי טיסה לערב יום חמישי אינם מודעים להלכה הזאת או שהם פשוט התעלמו ממנה או שהם שמו מבטחם על קברניט המטוס שיציל אותם מחילול שבת. מה שלא קרה.
אינני מכיר את הנוסעים הדתיים שהיו ב'טיסת השבת'. אבל גם בלי לשמוע את הסבריהם התחושה היא, שהם לא היו מודעים די לרצינות ולתובענות שדתיותם דורשת. הנוחיות האישית שלהם הייתה קודמת. הם לא היחידים. מדובר בתופעה רווחת ונפוצה בקרב דתיים בישראל שניתן להגדירה כהיפוך סדר העדיפויות של הדת ומצוותיה.
המנהג המוקפד להתהלך עם הציציות בחוץ קודם ללימוד דף גמרא. מאבק להרשות ולאפשר עליה להר הבית שאיננה נחשבת בכלל למצווה קודם ועדיף על פני מצוות גמילות חסדים שהיא מיסוד היסודות של הדת היהודית.
הנה עוד הוכחה להתעלמות מעוותת ממצווה יסודית. ההתנגדות בחלקים מהציבור החרדי לחיסונים ממחלות. התנגדות שמפירה ברגל גסה את מצוות פיקוח נפש. בתפילת שחרית יש שבח והלל לאלהים "בורא רפואות". אבל, מה שחשוב זה להפגין את הרצון העצמאי, את הנוחות והבחירה האישיים, כמו רכישת כרטיסי טיסה בערב ערב שבת.
התרעות פיקוד העורף