במכתב הארגון נכתב: ״הכנסת היא המוסד הנבחר של אזרחי ישראל ואין לה סמכות לחוקק חוקים המשנים את המשפט בשטח הכבוש. סמכויות החקיקה וקביעת נורמות בשטחים הכבושים מצויות בידיו של המפקד הצבאי, והן כפופות למגבלות שמטילים על סמכות זו דיני הכיבוש. המשפט הבינלאומי שהפקיד את סמכויות החקיקה בשטח הכבוש בידי המפקד הצבאי הכתיב למפקד הצבאי קשת שיקולים שלה הוא מחויב, השונה מזו של המחוקק הישראלי״.
לפיכך, קבעו בארגון כי ״כאשר הכנסת מתיימרת לקבוע נורמות שיש להן תחולה בכל הנוגע לשטח הכבוש, היא עושה זאת כשהיא נכנסת לנעלי המפקד הצבאי ומכח דיני הכיבוש, ולא כריבון, שהרי היא איננה ריבון בשטח הכבוש. לכן, חקיקת כנסת שיש לה תחולה על סוגיות שנוגעות למציאות בשטח הכבוש כפופה, כמו שהמפקד הצבאי כפוף, לדין הבינלאומי – הן לדיני הכיבוש הבינלאומיים והן לדיני זכויות האדם הבינלאומיים, החלים באופן ישיר בשטח הכבוש ומהווים מעין 'חוקה' של משטר הכיבוש.״
בארגון דורשים מהיועצת המשפטית להבהיר כי עמדתה המשפטית היא שהתיקון אינו חל על החלטות ופעולות מנהליות הנוגעות לשטח הכבוש, ולפיכך לבג"ץ הסמכות להתערב בהחלטה או פעולה שאינה עומדת בתנאי דוקטרינת הסבירות; וכן שהחלטות ופעולות הנוגעות לשטח הכבוש כפופות באופן מלא לחובת הסבירות.
התרעות פיקוד העורף