ההחלטה של בג"ץ לפסול את התיקון השלישי לחוק יסוד השפיטה, חוק הסבירות, דרמטית לא רק במובנים משפטיים. במקביל לפסילת חוק יסוד לראשונה בתולדות מדינת ישראל, עילת הסבירות חזרה לשולחן.
הפחד של נתניהו: שום דבר לא עומד בין בג"ץ לפסילת חוק הנבצרות
רגע לפני שנמשיך: עילת הסבירות היא עילה במשפט המנהלי. העילה נקבעה במקור משפט האנגלי בפסק דין ונסברי, בו נאמר כי "אם החלטה שנוקטת רשות בעניין שבסמכותה היא כה בלתי סבירה, עד שלא ייתכן שרשות סבירה כלשהי הייתה מקבלת החלטה כזאת אי פעם, אזי בית המשפט יכול להתערב".
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בפסק דין דפי זהב, השופט אהרן ברק קבע כי עילת הסבירות היא עילה עצמאית, ובשנים לאחר מכן בית המשפט העליון הרחיב את העילה שוב ושוב.
בתיקון חוק יסוד השפיטה, הוחלט לקבוע כי בית המשפט העליון "לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, ולא ייתן צו בעניין כאמור". המילה החלטה הוגדרה כ"כל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות".
מאז פסילת עילת הסבירות, בג"ץ דן בהחלטות שונות של הממשלה, כמו בעתירה נגד פיטוריו של יו"ר הדואר, גם ללא עילת הסבירות. עם זאת, עילת הסבירות היא ה"נשק" האחרון של בית המשפט, למקרים בהם אין עילות אחרות בהן ניתן להסביר מדוע יש לפסול החלטות של נבחרי הציבור.
עד כה, בג"ץ לא היה יכול להפעיל את עילת הסבירות בשל חוק יסוד. אמש, לאחר ביטול חקיקת היסוד, עילת הסבירות חזרה לשולחן - ובגדול.
כבר ביום חמישי הקרוב בג"ץ יקיים דיון בנושא מינוי דירקטורים בחברת הדואר. העותרים יהיו חופשיים לטעון שההחלטה לא לבצע את המינויים אינה סבירה, ולשופטים תהיה אפשרות לפסול את ההחלטה רק על יסוד הקביעה כי היא אינה סבירה.
כך גם במינויים של השר אמסלם. לאחר התפטרותה של מנהלת רשות החברות הממשלתיות מיכל רוזנבוים, אמסלם מחזיק בשורת החלטות לגבי מינוי בכירים, דירקטורים רבים, הפרטות והחלטות נוספות. כעת, כל אחת מההחלטות תעמוד למבחן הסבירות של בג"ץ.