בתחילת האינתיפאדה השנייה פתחה עורכת הדין הצעירה ניצנה דרשן־לייטנר משרד משלה, וביחד עם קבוצת חברים מהלימודים בבר־אילן, שהתעניינו בזכויות אדם, התחילה לעסוק בתביעות של קורבנות טרור נגד הרשות הפלסטינית. הם נחשבו לחבורת תימהונים ימנית, שמחפשת נקמה במקום האחרון שייתן להם אותה - בית המשפט.