שנתיים מאסר בפועל נגזרו היום (חמישי) על פעיל הימין משה אורבך, שחיבר את מסמך "מלכות הזדון" והורשע לפני חודש במעשי המרדה, הסתה לאלימות והחזקת פרסום גזעני. מדובר במסמך הקורא לנקוט בפעולות אלימות כלפי רכוש ונפש של האוכלוסייה הערבית. שופט בית משפט השלום ברחובות, מנחם מזרחי, ציין בהחלטתו כי אמנם המסמך טרם הופץ, "כך שאין להוכיח קשר סיבתי ישיר בין תוכנו לבין מעשה אלים אשר בוצע בעקבותיו, אך עדיין ניתן לקבוע, כי קיימת הסתברות גבוהה שאם היה מופץ, היה מוביל למעשים אלימים מאוד".
עוד כתב השופט כי "אופיו החריף של המסמך, שכל כולו הסתה לאלימות בסביבת 'חייו' של אותו מסמך, הוא בעל פוטנציאל הרסני אם יגיע לאוזניים קשובות וללב חפץ של אלימות. אני מגיע למסקנה כי יש להטיל על הנאשם ענישה בעלת משמעות אשר תמחיש את חומרת מעשיו, תרתיע אותו ואת הרבים מפני פעילות דומה, תבהיר לו כי בתי המשפט לא יקלו ראש במעשים שבכוחם לפגוע או לערער את המרקם העדין של האוכלוסייה במדינת ישראל".
אורבך, בן 24 מבני ברק, הואשם במסגרת פרשת הצתת כנסיית "הלחם והדגים", ביוני 2015. במסמך שחיבר ניתן לראות בירור את האידאולוגיה של ההתארגנות. המטרה: להקים תא בכל ישוב, גבעה, ישיבה ועוד. במסמך כתוב: "חשוב מאוד! שלאף אחד לא היה מושג על הקשר הזה! וקל וחומר שאם יש קשר בין חברי התא אז שאף אחד לא ידע באיזה נושאים. כמובן שאם חלק מחברי התא עשו מצווה, אין סיבה שאחרים מחברי התא ידעו אותה, פשוט אסור לספר! וכמובן שעל החברים האחרים מוטלת החובה לא לחקור זאת ולברר".
עוד נכתב: "לפעמים נמאס לפגוע ברכוש וכו' רוצים לתת מכה שתבאר לארורים, אז פשוט רוצים להצית את הבית עצמו על יושביו. מה ההבדל? בהצתת מסגד או רכב אין עימות ישיר עם ערבים, כך שהסיכול הרבה פחות גבוה וכי אין פגיעה בנפש, כך שמבחינת חומרת המעשה מצד הציונים, הוא הרבה פחות מאשר פגיעה בנפש. כשמדובר גם בהצתה וגם אולי בניסיון לרצח שזה הרבה יותר חמור מבחינת הציונים, כאן אתה נתקל בעימות ישיר עם יושבי הבית, למרות שמצד שני הם עסוקים בלכבות את הבית הבוער יותר מאשר לרדוף אחריך, ועוד שיש לך את יתרון ההפתעה".
עוד כותב אורבך על דפוס הפעולה בפיגוע שכזה: "פשוט שוברים דלת מזכוכית או חלון, שופכים לבפנים את הבנזין או פשוט מדליקים את הבקבוק תבערה וזורקים איך שאפשר. כמובן שדבר ראשון מרססים אחרי שמחליטים על בית כלשהו על מנת שלא לעכב את הבריחה."