ולם בית המשפט המחוזי בלוד, שבו ניתנה בשבוע שעבר הכרעת הדין של שמעון קופר, שנאשם ברצח שתי נשותיו, היה מלא בבני משפחות הקורבנות, קרוביו של קופר וגדודי עיתונאים וצלמים. ביניהם בלטה אישה אחת, שישבה בשקט ובמתח על הספסל, חיוורת מעט. "היום הזה הוא סגירת מעגל בשבילי", אמרה דקות לפני שקראו השופטים את פסק הדין והרשיעו את קופר ברצח הכפול. שנתיים מחייה היא חיה ונשמה את קופר, את תולדות חייו וחייהן של הנשים שהצטלבו בדרכו. היא הלכה לישון עם דמותו בלילה וקמה עמה בבוקר. דמותו לא הרפתה ממנה גם כשהכינה את ילדיה לבית הספר, 

כשהלכה לעבודה וכשבילתה על ספסל הלימודים באוניברסיטה.
 
רב־פקד טל בן אבן היא החוקרת המשטרתית שבנתה את התיק שהביא לתוצאה החד־משמעית: כאמור, שלושה שופטים הרשיעו בשבוע שעבר, פה אחד, את שמעון קופר ברצח אשתו הראשונה אורית דורון (קופרשמידט) ב־1994 וברצח אשתו השלישית ג'ני מור־חיים ב־2009 וקבעו כי קופר ביים את זירות הרצח כך שייראו כמו התאבדות או מוות טבעי. "ביסודו של דבר, מדובר בשתי נשותיו של הנאשם, אורית וג'ני, צעירות בגילן ובריאות, שמתו באופן פתאומי, ולצדן תרופות וחפיסות תרופות רבות, באופן המצביע לכאורה על התאבדות", כתבו השופטים. "אלא שהתבררו עובדות רבות הטופחות על פני מסקנה זו ומגלות כי הנאשם תכנן מראש להרוג כל אחת משתי הנשים, וביצע את זממו".
 

התבררות העובדות, שעליהן מדברים השופטים, אינה מובנת מאליה. הן היו כפסע מלא להתברר לעולם. תיק הרצח של מור־חיים כבר היה סגור מחוסר אשמה, ומותה של דורון, שנמצאה ללא רוח חיים בבית שלה ושל קופר, נחשב מוות טבעי. השתלשלות אירועים מדהימה, שכללה בין היתר בני משפחה שלא מוותרים, תחקיר אמיץ בתוכנית "עובדה" בידי העיתונאי עמרי אסנהיים ורופאה אחת שנשברה בחקירה - הביאו לפיענוח התיק. אולי יש בכך כדי לפצות, במעט, על חקירה רשלנית בזמן אמת של מקרי הרצח מצד המשטרה, שסגרה את התיקים ועד היום לא תחקרה את המחדלים שהביאו לכך. החוט המקשר בין כל אלה היא רפ"ק בן אבן, חוקרת מתחום ההונאה, שמעולם לא חקרה מקרה רצח קודם לכן. היא החלה לחקור את התיק הנוכחי לאחר שכבר נסגר ופעלה, כפי שכתבו עליה השופטים, כ"צוות חקירה של איש אחד".
 
שמעון קופר בבית המשפט לקראת הכרעת הדין. צילום: אבשלום ששונישמעון קופר בבית המשפט לקראת הכרעת הדין. צילום: אבשלום ששוני

 
"שמעון קופר הוא פסיכופת קלאסי", מאבחנת כעת בן אבן בראיון מיוחד ל"מעריב המגזין". "מנותק לחלוטין מהרגש. חסר כל חרטה או רגשות אשמה. שום יחס רגשי לקורבנות שלו. שנים אחרי מותה, הוא לא ידע אפילו איפה קבורה אורית. לא לקח את הילדים שלהם לראות את הקבר. אדם מאוד חלקלק ומתוחכם, רהוט מאוד, שהגדיר מחדש את המונח 'מוות בכוונה תחילה'. אותי הוא לא הצליח להקסים. גם בזמן הקראת פסק הדין לא זז אף שריר בפנים שלו. הוא באמת יחיד ומיוחד. לאורך כל הדרך לא היה לי ספק בכלל שהוא פגע בשתי הנשים האלה. הוא לא אדם שאפשר לשבור בחקירה. רק לגרום לו לסתור את עצמו. המלחמה הייתה להשיג ראיות שיבשילו לכתב אישום ולהרשעה". 

"שני ארגזים קטנים"

שמעון קופר, 55, הוא תושב קיבוץ אייל בן 55 ואב לשניים מרעייתו הראשונה דורון. ב־2012 הוגש נגדו כתב אישום בגין הרצח של מור־חיים. לאחר מכן תוקן כתב האישום והוסף לו סעיף הרצח של דורון. בכתב האישום נגד קופר נכתב כי הוא התחתן עם דורון ב־1983, ובעודו נשוי לה הכיר אישה אחרת, סיפר לה שהוא גרוש והוסיף כי הוא עובד בשירות הביטחון הכללי, ולכן נדרש להיעדר מהבית לעתים קרובות. בשלב מסוים החליט קופר להמית את דורון, רצח אותה בדרך שלא הותירה סימן בגופה, ולמחרת פיזר סביבה כדורים וחפיסות ריקות של תרופות הרגעה כדי ליצור מצג שווא שהתאבדה. בבדיקה שנעשתה בגופה של דורון לאחר מותה נקבעה סיבת המוות כ"לא ברורה".
 
אחרי כמה שנים התגרש קופר מאשתו השנייה ונשא את ג'ני מור־חיים, אם לשניים מקיבוץ אייל. הוא סיפר גם לה שהוא עובד בשירות הביטחון הכללי. בזמן שהשניים היו יחד הכיר קופר את ד"ר מריה זקוטסקי, רופאה מרדימה מבית החולים מאיר בכפר סבא. הוא סיפר לה כי הוא גרוש. קופר החליט להמית את מור־חיים ואמר לד"ר זקוטסקי כי הוא "צריך לצאת לחו"ל לרצוח אדם בשליחות ביטחונית". הוא ביקש מהרופאה חומר קטלני שממית ולא משאיר סימן בגוף. ד"ר זקוטסקי ארגנה לקופר את החומר, גנבה כמות קטלנית מבית החולים ואף תדרכה אותו.
 
ב־2009 נמצאה מור־חיים ללא רוח חיים בביתם של השניים בקיבוץ אייל, לאחר שקופר עצמו הזעיק את כוחות ההצלה. קופר פיזר גם במקרה הזה כדורים וחפיסות סביבה כדי ליצור מצג שווא של התאבדות. דוחות של המכון לרפואה משפטית קבעו כי סיבת המוות הייתה אירוע לבבי. שני מקרי המוות בנסיבות דומות של נשותיו של קופר הדליקו נורה אדומה בקרב חברי הקיבוץ ובני משפחה. לאחר ערר של בני המשפחה על סגירת התיק בידי המשטרה והתחקיר של "עובדה", ששודר במרץ 2010, החלה בן אבן לצלול אל התיק, מה שהוביל בסופו של דבר להגשת כתב אישום נגד קופר ולבסוף להרשעתו.
 
בנותיה של אחת הנרצחות בבית המשפט. צילום: אבשלום ששוניבנותיה של אחת הנרצחות בבית המשפט. צילום: אבשלום ששוני

 
בן אבן, בת 44, נשואה ואם לשני ילדים, בני 12 ו־14, נמצאת כבר 21 שנה במשטרה, רוב הזמן בתחום החקירות. כיום היא קצינת חקירות ביחידה הארצית לחקירות הונאה. בנובמבר 2010 הייתה מפקדת שלוחת ההונאה של מחוז המרכז. בתחקיר "עובדה" על "האלמן הכפול מקיבוץ אייל" של עמרי אסנהיים, ששודר חצי שנה קודם לכן, היא לא צפתה. באותם ימים פנה אליה מפקדה, ניצב משנה אבי מנצור, קצין החקירות והמודיעין של מחוז המרכז, רגע לפני שפרש לגמלאות. "הוא אמר לי שרגע לפני שהוא עוזב את המשטרה, יש תיק אחד שעדיין מציק לו", היא מספרת. "זה היה תיק מותה של ג'ני מור־חיים, שהמשפחה ערערה על סגירתו. הוא סיפר לי את הפרטים בקליפת אגוז, ביקש שאציץ בו ואראה את התחקיר ונתן לי את החומר שהיה בתיק - בסך הכל שני ארגזים קטנים".
 
בן אבן הופתעה מהבקשה של המפקד שלה. "אני לא מטפלת בתיקי רצח והעומס ביחידה שלי הביא לכך שלא היה לי למי להעביר אותו", היא אומרת. "ישבתי לקרוא את התיק, שהיו בו בסך הכל העדויות של בני משפחתה הקרובים והדוח הפתולוגי, שקבע שהיא מתה מכשל לבבי. באותו לילה צפיתי בתחקיר של 'עובדה' ונדהמתי. זה סיפור הזוי. התחקיר היה מאוד משכנע, אבל חשוב לזכור שלא תמיד עושים את ההפרדה בין סיפור לבין חומר ראיות שצריך להציג בפני בית המשפט. דוח פתולוגי, לדוגמה, הוא משהו שקשה מאוד לסתור בבית המשפט. בתחקיר היה ראיון עם שרונה, אשתו השנייה של קופר, שבזמנו לא הסכימה למסור עדות בבית המשפט. שכנעתי אותה בטלפון לבוא ונוצר בינינו חיבור, שאפשר את גביית העדות".
 
במשך שעות גבתה בן אבן את עדותה של שרונה, ששפכה אור על הרצח הראשון, של אורית דורון. "היא יצרה תשתית שמאפשרת לראות קשר בין שני האירועים - התחזות שלו לאיש שב"כ ומוסד, מאהבת לפני הרצח, דיכאון וחוסר תפקוד שהוא ייחס בפני קרובים לכל אחת מהנשים לפני מותן. כך הגעתי להוריה של אורית, שעד היום לא הגישו תלונה רשמית לגבי מותה של בתם והיו משוכנעים שמדובר בהתאבדות. הם אמרו ששמעון בלופר, אבל לא האמינו שהוא גרם למותה של אורית.
 
"מה שמצאתי שם הדהים אותי", מוסיפה בן אבן. "האב הציג לי את הדוח הפתולוגי, שקבע שסיבת המוות היא כשל לבבי. ליד הקביעה הזאת, בכתב יד, נכתב שבקיבתה נמצאו שרידי כדורים לא מעוכלים. שאלתי כיצד הם קיבלו את הדוח, והם השיבו שבדואר. המכון הפתולוגי לא שולח דוחות מוות בדואר. מי שמוסר אותם למשפחה הוא נציג המשטרה. מיד הראיתי להם את הדוח שנמצא בידי מתוך התיק והיה שונה לגמרי מהדוח שלהם. כך הבנו שהדוח מזויף. שמעון קיבל לידיו את הדוח המקורי ושינה אותו, ואז שלח אותו להוריה של אורית כדי שתנוח דעתם".
 
היעד הבא של בן אבן היה הכדורים שנמצאו בזירה. כאמור, קופר פיזר כדורים רבים וחפיסות ריקות של כדורים ליד גופתה של דורון, כשם שעשה ליד גופתה של מור־חיים. "הנחת העבודה שלי הייתה שאולי שילוב הכדורים הביא לכשל הלבבי", היא מספרת. "פניתי לד"ר מיקי אריאלי, מנהל היחידה למאבק בפשע הפרמצבטי במשרד הבריאות. ביקשתי שיעשה בדיקה אם יש שילוב כדורים שיכול לגרום לכשל לבבי. כעבור שבוע קיבלתי מסמך בעובי של ספר, שקבע שהכדורים שנמצאו ליד גופתה של אורית לא יוצרים כשל לבבי. הגעתי שוב למבוי סתום. התחנה הבאה שלי הייתה המכון לרפואה משפטית באבו כביר ומי שעמד בראשו בזמנו, פרופסור יהודה היס".
 
ביקשה לחזור לנתיחה שבוצעה, טל בן אבן. צילום: אלוני מורביקשה לחזור לנתיחה שבוצעה, טל בן אבן. צילום: אלוני מור

 
היס התבקש לשחזר נתיחה שבוצעה כבר ב־1994. "סיפרתי לו שיש שתי גופות שנותחו במכון ושיש ביניהן דמיון רב", משחזרת בן אבן. "ביקשתי שיסביר איך נשים בריאות, בנות 32 (דורון - מ"ש) ו־47 (מור־חיים - מ"ש), מתו מסיבה לא ברורה. הוא הסביר לי שב־2% ממקרי המוות לא ניתן לקבוע את הסיבה.

הוא הוציא את הפרוטוקולים של הנתיחות, ובדוח של ג'ני נמצאו דימומים תת־עוריים קטנים ולא טריים בבטנה, שיצרו סימן כחול. זה הזכיר לי עדות שמסרה חברה של ג'ני, שלפיה ג'ני, שעסקה בספורט בצורה אינטנסיבית, השתתפה בערב לפני מותה במשחק כדורעף. לפי החברה, שמעון הגיע לצפות במשחק וכל הזמן צעק לה: 'עכשיו אני מבין מאיפה הסימנים הכחולים שלך!' כך שכולם ישמעו. מכאן, הדרך למסקנה שהוא נהג להזריק לה משהו לבטן הייתה קצרה".

החשדות גברו

כשרפ"ק בן אבן נזכרת בחקירה, היא חוזרת שוב ושוב על הביטוי "ציר זמן", שאותו שרטטה לעצמה במחברת. זהו הכלי שסייע לה לחבר את חלקי הפאזל הזה, של אדם שעבר ממקום למקום, מאישה לאישה, מבדיה לבדיה. "כל אירוע לבדו נראה טריוויאלי, אבל כשבונים ציר זמן - לכל אירוע יש משמעות נסיבתית. למשל, פנייה של ג'ני, חמישה שבועות לפני מותה, לבית החולים מאיר, כשהרגישה שהגפיים שלה השתתקו, הלסת שלה ננעלה והיא איבדה שליטה על הסוגרים לכמה שעות, תחושות שעברו פתאום. ייחסנו את זה ל'ניסוי כלים' או לניסיון רצח שנכשל. לציר נכנסה גם שיחה שקופר עשה לתוכנית של איריס קול ברדיו, שבה הוא מספר על סכסוך של בני הזוג עם קיבוץ אייל ועל הפחד שלו שבעקבותיו אשתו תיטול את חייה".
 
התרופות, הדקירות המסתוריות בבטן והמוות הלא ברור שלחו חצים לעבר בת הזוג של קופר באותה תקופה - הרופאה המרדימה, ד"ר זקוטסקי. "בשלב זה הוצאתי צו לקבלת רשימת התרופות שהיא רשמה לשמעון ולג'ני ומה שנרכש בבתי מרקחת. גיליתי שחודשיים לפני הרצח, שמעון רכש כדורי שינה מסוג בונדורמין וחומר מסוג דוקאין, שהוא חומר מאלחש, שמריה רשמה לו. הבנתי שהאיש הזה שם לאשתו כדורי שינה במשקה וכשישנה חזק, הוא מרח חומר מאלחש על בטנה והזריק לה דבר מה". 
 
ציר הזמן החל להתמלא, אך לא מספיק. החוקרת הנחושה הייתה זקוקה לפריצת דרך. בינתיים, היא יצאה ללימודי תואר שני במשפטים, וגם שם התיק לא נתן לה מנוח. לפני שיצאה ללימודים, היא הגישה לפרקליטת מחוז מרכז, עורכת הדין רונית עמיאל, מסמך בן 40 עמודים, שמנה את הממצאים עד כה. עמיאל ניתחה את החומר והחזירה אותו לבן אבן עם רשימת השלמות. כששבה מהלימודים לתפקיד ביחידה המרכזית של מחוז המרכז, שבה בן אבן לפעול, כשלצדה כבר חוקרים נוספים, ביניהם רב־פקד ענת קצב, ראש מחלק חקירות בימ"ר.

שמעון קופר לאחר מעצרו. צילום: פלאש 90שמעון קופר לאחר מעצרו. צילום: פלאש 90


 
"באותה תקופה התנהלה בבית המשפט תביעת דיבה ששמעון הגיש נגד 'עובדה'", ממשיכה בן אבן לספר. "פניתי לעמרי אסנהיים וביקשתי לקבל את פרטיהן של נשים שניהלו עם שמעון קשר רומנטי. גילינו שכולן קיבוצניקיות, שגם להן הוא סיפר סיפורי שב"כ ומוסד, גם בסביבתן הוא החל להפיץ שהן דיכאוניות והתאבדותיות. כל ראיה כזאת קידמה אותי קצת, אבל גם השאירה אותי במקום, כי לא הבנתי ממה הנשים האלה מתו. בשלב הזה הבנו שאנחנו צריכים לבצע פעולה אקטיבית, שתחשוף את החקירה, ולתשאל את ד"ר מריה זקוטסקי, שסומנה כחוליה חלשה. לפני המעצר שלה הוצאנו צו חיפוש לבית של שמעון, שהיה ביתה של ג'ני בקיבוץ אייל. אחרי שנתיים שאני חיה את האיש הזה, פגשתי אותו לראשונה פנים אל פנים".
 
בן אבן הגיעה לקיבוץ אייל, מלווה בשלושה שוטרי מג"ב. "אמרתי לו שהוא חשוד ברצח ושיש לי צו חיפוש בבית", היא מספרת. "הוא לא אהב את הרעיון. בחדר השינה מצאנו דברים מדהימים". כדי לחבר את הממצאים מהבית, צריך לחזור לציר הזמן. לפני מותה של מור־חיים, קופר הגיש עשרות תלונות במשטרת טייבה נגד קיבוץ אייל, שמהן עולה לכאורה התנכלות של חברי הקיבוץ כלפי בני הזוג. בין היתר, טען קופר שבעקבות תחקיר "עובדה", בקיבוץ הופצו פליירים עם תמונה שלו ועליה צלב קרס. בחיפוש בבית נמצאו עשרות פליירים כאלה, שניתן לראות בבירור כי הם חדשים ולא נעשה בהם שימוש עדיין. "הוא ניסה להסביר שאסף אותם", אומרת בן אבן.
 
גם יתר הממצאים בבית הגבירו את החשדות נגד קופר. כך למשל, נמצאה חוות דעת של עורך דין, שנעשתה לבקשת קופר, אשר מפרטת את מצבו הכלכלי, במקרה שאשתו תמות, במיוחד מוות לא טבעי. כמו כן, נמצאה שם "הודעת חליף", שלפיה ייכנס קופר בנעליה במניות הקיבוץ, אם תלך לעולמה. הודעת החליף נחתמה כחודש לפני מותה של מור־חיים. 
 
"מצבו של הנאשם היה פשוט הרבה יותר במקרה מותה של ג'ני", סיכמו השופטים את הממצאים הללו בהכרעת הדין. נראה כי נכון הדבר גם במקרה של אשתו הראשונה. בין היתר, נמצא בביתו מסמך מחיקת משכנתה, שלפיו במקרה שדורון תמות, הבנק יקבל כספי ביטוח חיים, המשכנתה תיעלם והבית יהיה של קופר. בעקבות החיפוש בבית הגיע המעצר של ד"ר זקוטסקי, שטרף לחלוטין את הקלפים עבור שמעון קופר. 

הקורבן הבא

ד"ר מריה זקוטסקי, כאמור החוליה החלשה בסביבתו של קופר, סירבה בתחילה לשתף פעולה עם החוקרות בן אבן וקצב. אך החוקרות פעלו בתחכום. בתחילה הן ערערו את האמון של זקוטסקי בבן זוגה. התברר לה שמאז היכרותם, ב־2006, חי קופר חיים כפולים. זקוטסקי לא ידעה שהוא נשוי למור־חיים. עוד גילו לה כי העובדות שסיפר לה על עברו - ובהן שעבד בשירותי הביטחון - היו בדיה. הן הציגו בפניה עדויות לכך שיש לו מאהבת נוספת וששכר בלש פרטי לעקוב אחריה והבהירו לה שהיא הקורבן הבא. לאחר מכן הטיחו בה שהיא חשודה ברצח. אז זקוטסקי נשברה. "הסיפור שהיא סיפרה לנו הימם אותנו", נזכרת בן אבן.
 
התברר כי קופר הציג בפני בת זוגו, הרופאה המרדימה, סיפור על כך שנותרה לו "משימה אחרונה" לפני שיפרוש משירותי הביטחון: חיסולו של מחבל בחו"ל. הוא ביקש ממנה כי תאתר לו חומר רפואי שבכוחו להמית אדם, בלי שישאיר סימנים על גופו. הנתונים שהציג לה לגבי ה"מחבל" התאימו לממדי גופה של ג'ני. זקוטסקי אף סיפרה 
 
שהתייעצה עם עמיתה לגבי סוג החומר, והעמיתה אימתה מאוחר יותר את הפרטים. לבסוף, סיפרה זקוטסקי שסיפקה לקופר סקולין, חומר מרפה שרירים, הגורם לשיתוקם תוך כדקה מההזרקה. השימוש בתרופה זו נעשה במהלך ניתוחים, לשם הכנסת צינור לקנה במקרים דחופים. עם מתן החומר יש להנשים את המנותח באופן מלאכותי, משום ששרירי הנשימה משותקים אף הם. מינון קטן עשוי להביא לקשיי נשימה, לשיתוק חלקי ולאובדן שליטה על השתן – מצב שאותו חוותה מור־חיים, כזכור, חמישה שבועות לפני מותה, במה שנחשד כ"ניסוי כלים".
 
"זאת הייתה פריצת הדרך המשמעותית ביותר", מספרת בן אבן. "למחרת שמעון הגיע לבית המשפט, לדיון בהארכת המעצר של מריה. שם עצרנו אותו". את המפגש ביניהם בחדר החקירות תיארו השופטים כך: "פקד בן אבן אישרה כי בחקירה הופעל לחץ על הנאשם וכי החקירות לא היו נעימות. במיוחד אמרה זאת הקצינה לגבי החקירה הראשונה של הנאשם, והיא אף התנצלה על כך שכחוקרת הייתה 'אמוציונלית' ו'לא נימוסית'".
 
"לחקירה הראשונה התנקזו כל התסכולים והכעסים", מודה בן אבן. "קופר היה מאוד יהיר, מעורר אנטגוניזם. חקרתי אותו עם הרבה כעס ועימתתי אותו עם העובדות הסותרות. החקירה הייתה אינטנסיבית. הוא בחר לשתוק ברובה. בשלב מסוים עימתנו אותו עם מריה והוא הטיח בה על סיפור המחבל, בלי למצמץ, ש'סיפרתי לך על תוכנית טלוויזיה שראיתי'". 
 
חודש לאחר מכן הגישה עורכת הדין נאוה טולדנו מהפרקליטות כתב אישום נגד קופר בגין רצח אשתו השלישית. חצי שנה אחר כך, הוא הואשם גם ברצח אשתו הראשונה. ב־2014 נחתם הסדר טיעון עם ד"ר זקוטסקי, לאחר שבפרקליטות השתכנעו שגם היא הייתה קורבן של קופר. ד"ר זקוטסקי הורשעה בהסדר טיעון בעבירות של ניפוק תרופות מרשם ללא מרשם, גניבת תרופה ואספקת חומר מסוכן בדרך רשלנית. על כך נגזרו עליה שישה חודשי עבודות שירות.
 
בשבוע שעבר הגיעה בן אבן לאולם בית המשפט כדי לשמוע את תוצאותיה של תקופה של שנתיים בחייה. השופטים לא השאירו מקום לספק. "הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם רצח את ג'ני בדרך של הזרקת סקולין לגופה", כתבו. "הממצאים מוליכים בהצטברותם למסקנה כי הנאשם גרם בכוונת תחילה למותה של אורית". אך זהו לא סוף פסוק. קופר צפוי לערער לבית המשפט העליון על הרשעתו.
 
סיבת מותה של אורית דורון לא הובהרה עד היום. "התיאוריה שלי לגבי מותה של אורית היא שקופר נתן לה כדורי שינה במינון גבוה", אומרת בן אבן. "בזמן שישנה עמוק, הוא חנק אותה, באמצעות כרית למשל. בפתולוגיה, אם אין התנגדות בזמן חנק - אין ממצאים גופניים. תיק ג'ני היה מושלם והנחתי שלא ניתן להרשיע ברצח שלה בלי להרשיע ברצח אורית. מהשנייה הראשונה נתפסתי לתיק. זה היה משהו אישי בשבילי. הילדים הכירו היטב את השם 'שמעון קופר'. לא נראה לי שאטפל שוב בתיק רצח".
 
סנגוריו של קופר, עורכי הדין דן באומן ואיתי בר־עוז מהסנגוריה הציבורית, מסרו בתגובה: "מר קופר התאלמן פעמיים, מנשים שאהב. אורית ז"ל הייתה אם ילדיו ועם ג'ני ז"ל הקים קן משפחתי אוהב. הרשעתו של קופר, העומד על חפותו המלאה, נסמכת על ראיות נסיבתיות בלבד, תוך ניתוח מערכות היחסים הרומנטיות שלו והאינטרסים שלו לכאורה להחליף בנות זוג. ברם, הטענה המרכזית שנטענה על ידי ההגנה מיומו הראשון של ההליך ועד סופו היא שכלל לא בוצע רצח כלשהו וכי אין שום ראיה שיכולה להצביע כי אורית ז"ל או ג'ני ז"ל נרצחו. כך למשל, בעניינה של של ג'ני ז"ל קבע מומחה התביעה, פרופ' היס, כי מותה נגרם קרוב לוודאי מהפרעת קצב לב על רקע מחלת לב. אנו שוקדים על לימוד הכרעת הדין ובוחנים אפשרויות לערעור על ההרשעה הכפולה".