גברת א' זכתה לפני כחמש שנים בפרס הראשון בלוטו בסך 14 מיליון שקל. שנה לפני כן התגרשה האישה מבעלה, אולם זמן קצר לאחר מכן חזרו לגור יחדיו. הגבר עתר לפני 3 שנים לבית המשפט לענייני משפחה ודרש לקבל פסק דין הצהרתי על פיו הוא שותף בכספי הזכייה וכי הוא הבעלים במשותף, בחלקים שווים עם גרושתו, בכספי הזכייה ובנכסי המקרקעין אשר נרכשו באמצעותם. לטענתו, הכסף אשר שימש לרכישת כרטיס ההגרלה נלקח מן המשאבים המשותפים של בני הזוג, אשר חיו כבעל ואישה ולכן הוא זכאי להם במסגרת תביעתו ומכוח השיתוף בין ידועים בציבור.



אולם, אשתו לשעבר הכחישה את הטענתו ואמרה כי לא התקיים ביניהם קשר זוגי לאחר הגירושין אלא הם נותרו חברים טובים בלבד. האישה טענה כי הזכייה בלוטו התרחשה כ-11 חודשים לאחר הגירושים, בזמן שכל אחד מהם חי את חייו בביתו שלו, עם בני זוג אחרים ותוך הפרדת רכוש מלאה.

השופטת עופרה גיא דנה באריכות במקרה משונה זה. השופטת השתכנעה כי בניגוד לטענות האישה, הם אכן חיו כבני זוג לכל דבר ועניין, ואשר על כן יש להם דין של "ידועים בציבור". השופטת כתבה כי "מחומר הראיות הרב שהונח בפניי התרשמתי כי הצדדים ניהלו חיי משפחה כבעל ואישה. התרשמתי כי למעט שתי הזדמנויות בהן עזב מר א. את הדירה המשותפת, אשר שימשה למגורי המשפחה, כל פעם למשך כחודש ימים, הרי שהצדדים התגוררו יחדיו עד לחודש מרץ 2015 תחת קורת גג אחת".

עוד כתבה השופטת, כי "גם בשתי תקופות אלה, בהן עזב מר א' את הבית, הפירוד בין הצדדים לא היה מוחלט. גם כשהיה ניתוק לתקופה קצרה במקום המגורים המשותף, לא היה ניתוק רגשי בין הצדדים והם קיימו גם בתקופות אלה קשר זוגי, בין היתר, בביקוריה של האישה בדירות בהן התגורר בעלה לשעבר".

לוטו. לא תמיד המספרים מסדרים את החיים. צילום: ingimage ASAP

 

השופטת כתבה גם כי התקיים בין הצדדים היסוד של "ניהול משק בית משותף". לדבריה, "הצדדים התנהלו כיחידה כלכלית אחת, בכל הנוגע לניהולו השוטף של התא המשפחתי הכלכלי, כאשר הכנסות משמשות בערבוביה לצורך סיפוק צרכים אלה".
אולם למרות כל זאת, החליטה השופטת לדחות את תביעת בן הזוג לקבל מחצית מכספי הזכייה. "לא די בכך שהקשר בין הצדדים השתכלל לכדי קשר של "ידועים בציבור" ויש להידרש לשאלה הנוספת. האם הייתה לצדדים כוונת שיתוף בנכסים להם עתר מר א' בתביעה לפסק דין הצהרתי, קרי כספי הזכייה, וכן בנכסים שרכישתם התאפשרה באמצעות כספים אלה?".

לדברי השופטת, "הצדדים ביצעו הפרדה מוחלטת של  נכסיהם ולכן, על התובע להוכיח כאמור, כי הייתה כוונת שיתוף ספציפית". השופטת קבעה, על סמך חומר הראיות שהונח לפניה, כי "שיתוף כספי זה התמצה רק ביחס לניהולו השוטף של משק הבית המשותף ושיתוף זה לא חלש על רכושם של הצדדים. אדרבא, כל הפעולות הרכושיות שביצעו שני הצדדים לאחר החתימה על הסכם הגירושים וסידור הגט בין הצדדים, מעידות על כך ששני הצדדים גם יחד הסכימו לנתק את הקשר הרכושי והיחסים הרכושיים ביניהם ולערוך הפרדה ברורה בנכסיהם".