העימות בין עו"ד ברק כהן לבין מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, הגיע היום לנקודת רתיחה, עם עתודה של האחרונה במשפטו של כהן בגין הטרדתה. רוסק עמינח סיפרה על הפגישה הראשונה שלה עם כהן: "פגשתי אותו לראשונה כשהוא הטריד אותי ב-2015 בכניסה לכנס של הבנק. היו לא מעט אירועים שקשורים לבנות שלי, ששתיהן היו אז קטינות, בתיכון ובחטיבה. ניסיונות להתחקות אחריהן, להגיע בערב כשרק הקטנה נמצאת, להגיע לבית הספר לחלק כרוזים שכתוב עליהם 'ד' לא אשמה שאמא גנבת', 'הבת של רקפת הגנבת'".

התובעת, עו"ד דפנה יבין, שאלה את רוסק עמינח לגבי שיחות טלפון מפעילי "באים לבנקאים. "ברק ניסה להתקשר אליי עד ששמתי קוד לטלפון שלי. עד שהוא גילה אותו והחלפתי לקוד אחר. הוא גם פרסם אותו באתר שלו. בעקבות הפרסום הגיעו אליי המון המון הודעות ווטסאפ וסמס, שאופיין היה מאוד אלים, עד כדי איומים על חיי, גידופים, קללות. כולם היו מהסוג של 'יימח שמך' וקללות שלא נוח לי לחזור עליהן". התביעה מציגה את אחד המסרונים ורוסק עמינח מקריאה אותו: "רציתי להשתתף במחאה ורציתי להגיד שאת חתיכת חלאה, בת זונה והלוואי שתישרפי בגיהנום".

במקרה אחר, מספרת רוסק עמינח על מקרה בו כהן התקשר כביכול לאמה, בת ה-82, ובקש ממנה לאשר אותו בפייסבוק. "היא לא הבינה במה מדובר, ואז הוא העלה פוסט שזה לא בסדר שאני נוסעת לכנס כשאמא שלי מרגישה לא טוב".

"קשה להסביר את התחושה שיש מישהו שעוקב אחריך וכל הזמן מתקשר לאמא שלך המבוגרת והלא בריאה, לאחיות שלי, לבעלי, לגיסי, לאקס של גיסי – ומטריד את מנוחתם בחוסר סבירות ומחוסר סיבה", מסבירה מנכ"לית בנק לאומי. בנוגע לחלוקת הפלאיירים בבית הספר של בתה הקטנה, אמרה: "זה היה אירוע מאד קשה, אבל מזל שהבת שלי ד' חזקה. היא אמרה לי 'אמא תירגעי, החברים שלי לא חושבים שאת גנבת'. אחרי זה הם העלו פוסט עם הזמנה למסיבת הסיום של בתי וקראו להגיע ולהרוס את המסיבה. אז הגעתי לפה לבקש צו הרחקה של ברק מבנותיי".

"נתקלנו כבר באירועים של אנשים שמוחים", אמרה, "לא שאני מבינה על מה הם מוחים – מי שלוקח הלוואה ולא מחזיר, על מה הוא מוחה? אבל יש קווים אדומים שנחצים".

התובעת: "סיפרת במשטרה מה קורה כשמחפשים את שמך בגוגל. את יכולה לספר?"
רוסק עמינח: "כשמחפשים הגנבת הוא משלים 'רקפת הגנבת'. זה שם המשפחה החדש שהם ארגנו לי. בעיניי זו דיבה".

ברק כהן: "יש פה הגנת 'אמת דיברתי'"

התובעת שואלת את רוסק עמינח מה אירע לאחר שיצאה מהדיון בבקשת צו ההרחקה (מדובר על הפעם השנייה שבה רוסק עמינח ביקשה צו כזה כנגד הפעילים). "זה היה יותר אלים, והיו פה יותר אנשים מבפעם הראשונה", סיפרה. "היו גידופים, קללות, רצו אחרינו, נגעו בי. היתה תחושה מאד קשה שבגללה ביקשתי לא להגיע היום. כשהגענו לאוטו כל החבורה הקיפה את האוטו, התחילו לדפוק עליו באלימות. התקשרנו למשטרה. הם גם שכבו על הכביש אז הנהג לא יכול היה להמשיך. פחדנו שישברו את החלון של האוטו. בחיים לא ראיתי אנשים שנשכבים מתחת לגלגלים. זה היה מצמרר. זה היה נורא".

"מתהפכת לי הבטן"

בחקירה הנגדית של ברק כהן, הוא שאל את רוסק עמינח לגבי לקוחות הבנק, ספציפית נוחי דנקנר ואליעזר פישמן, אולם היא מסרבת להשיב: "לא אענה על שום שאלה שנוגעת ללקוחות הבנק, אין לי שום כוונה לעבור עבירה".

כהן: "האם במצב שבו אדם חייב סכומי עתק, ובמצב שאדם חייב סכומים קטנים, אמצעי הגבייה זהים?" 
רוסק עמינח: "גבייה נעשית בכל האמצעים שעומדים לרשות הבנק" אומרת רוסק עמינח. "יש פה בלבול בין אנשים שחייבים באופן אישי ובין חברות".

כהן: נעשה את זה פשוט יותר. האם שמעת על סיטואציה כזאת בסביבתך, שבה נעשה שימוש באמצעי פסול כזה – שבו לוקחים את הטלוויזיה של אותו אדם, שהוא צד שלישי ולא בעל החוב בעצמו, כאמצעי לחץ פסול על החייב?

רוסק עמינח: "הפעם הראשונה ששמעתי על זה, זה ממך".

ברק כהן. צילום: אבשלום ששוניברק כהן. צילום: אבשלום ששוני

כהן: האם לדעתך ראוי להתקומם כאשר לוקחים טלוויזיה לילד, בזמן שאמא שלו בעבודה, בגלל חוב שהוא לא שלה? האם ראוי שאדם ישמיע קול זעקה?
רוסק עמינח: "ראוי. מותר לו להתקומם כשהוא מרגיש שהוא נפגע".

כהן מקריא עדות מתיק אחר של ילדה מספרת כי בשל חוב עיקלו לה ולאחיה כלי נגינה, לפני רסיטל שהיתה אמורה להשתתף בו. "מתהפכת לי הבטן בדיוק כמוך כשאני שומעת את זה", השיבה רוסק עמינח, "בדיוק כמו שאף אחד פה לא יקבל שאתה תגיע לילדים שלו אם הוא יכתוב כתבה, או יתבע, או יפסוק וזה לא ימצא חן בעיניך".