"הפכתם למנזר השתקנים": שרת המשפטים איילת שקד (הימין החדש) תקפה הערב (חמישי), בכנס של העמותה למשפט ציבורי בחיפה, את שתיקת בכירי מערכת המשפט בעקבות מה שהגדירה כ"שתיקה אל מול מתקפה פרועה משמאל" נגד שופטי בית המשפט העליון שמינתה. בכנס השתתפו, בין היתר, נשיאת בין המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.



"מאז ומעולם הייתה הקהילה המשפטית מגינתו הנאמנה של בית המשפט", אמרה שקד בפתח דבריה. "הקהילה הזו הסבירה לנו שוב ושוב (בעבר) שפסיקת הלכה בבית המשפט העליון אינה ערובה לצדק. שאיננו חייבים אפילו להסכים איתה, ובכל זאת - היא סופית ומוחלטת. ובדיוק בשל כך עלינו לנהוג בה בכבוד. ובעיקר הסבירה לנו הקהילה שאין לנו בית משפט אחר וחובה עלינו לשמור עליו מכל משמר".
"אלא שלאחרונה", אמרה שקד, "התרחשה תפנית בעלילה". לדבריה, לאחר שהוועדה בראשותה מינתה שישה שופטים לבית המשפט העליון, "משהו בתוכנת ההפעלה של הקהילה המשפטית השתנה באופן יסודי. הקהילה הזו שהיא קהילה מעורבת ודעתנית, שמעולם לא פספסה הזדמנות להגן על בית המשפט, גם כנגד ביקורות מופקרות, אבל גם כאשר הביקורות היו לחלוטין לגיטימיות, אינה מגיבה עוד. ההתקפות הפרועות והביקורות החריפות שכולנו נתקלנו בהן לאחרונה, האמירות הקשות ויוצאות הדופן בעוצמתן, פוגשות בקהילה משפטית דוממת. הדבר כאילו כבר לא נוגע לה". 

לדברי שקד, המתקפות משמאל השפיעו במיוחד על עמדת השופטים בסוגיית חאן אל אחמר: "הקהילה המשפטית שתקה ודממה. גם כשביקשה נבחרת ציבור להילחם בהחלטה והודיעה כי 'חייבים להמשיך ולהיאבק בכל כלי העומד לרשותנו' –  איש לא צייץ כנגדה. שתיקה אחת הצטרפה לשתיקה שנייה. והשנייה לשלישית ולרביעית. גם כשטען אחד המשפטנים כי 'השופטים שותפים לפשע מלחמה' – לא פתח איש מהקהילה המשפטית את פיו כדי להגן על בית המשפט העליון. זה לא גרם לאף אחד לעשות את מה שהקהילה הזו יודעת כל כך טוב – להגן על בית המשפט. לומר לכולנו שבין אם צדק ובין אם טעה – הוא בית המשפט העליון ואין לנו אחר".

חאן אל אחמר. צילום: פלאש 90חאן אל אחמר. צילום: פלאש 90

בתוך כך, היא התייחסה גם למה שהגדירה כשתיקה רועמת כלפי המתקפות משמאל נגד השופט אלכס שטיין: "מה לא אמרו על פסק דינו בעניין חלוקת הרכוש בין בני זוג שהחליטו להתגרש? מאמר המערכת ב'הארץ' הגדיר זאת 'נסיגה לעולם פרימיטיבי', מאמר אחר ציין כי מדובר ב'ימים חשוכים'. חברת כנסת (שלישית) לעגה לשופט שטיין והשוותה בינו לבין מוצר המוזמן באייביי ועם הגעתו ארצה מתגלה שהוא אינו תקין. אלה רק דוגמאות ספורות. למעשה ההתקפות הפרועות על השופט שטיין מעולם לא פסקו", אמרה. "ההתקפות נמשכות אך הקהילה שותקת. היא דוממת. כאילו העניין לא נוגע לה. האם כולם הצטרפו למגזר השתקנים?".
"ללב מתגנב חשד, שאולי ההגנה על בית המשפט מעולם לא נשענה על אמונה כנה בעצמאותו", המשיכה השרה, "שאולי קיים הסבר בשדה האידאולוגי לשתיקתם של מי שדיבררו ללא הרף את ההגנה על בית המשפט; שאולי לא במקרה מי שחזרו והבהירו עד כמה מעמדו נישא ועליון ואין לקבל  שום ביקורת עליו (גם בשעה שטעה) שותקים כיום. האם עצמאותו של המוסד הזה חשובה, ללא קשר לתוצאה משפטית כזו או אחרת, אבל רק כל זמן שהתוצאה המשפטית הזו מהדהדת 'אני מאמין' מאוד מסוים?". 
"השתיקה הזו רועמת", קבעה שקד, "היא צועקת, גם ללא מילים. היא צועקת מסר קשה ובעייתי שכולם מבחינים בו. היא מבהירה שההגנה על בית המשפט לא הייתה מאוד כנה. היא מדגישה שעקרון עצמאות בית המשפט מעולם לא עמד לעצמו; שתמיד נשען על שותפות רעיונית עם תוצרי פסיקתו ולא על המחויבות לעצם קיומו של המוסד; על הזדהות עם פסק דין כזה ואחר, ולא עם הצורך בבית משפט עצמאי ואמיץ. ברגע שנעלמה ההזדהות עם תוכן פסקי הדין – נעלמה גם התמיכה בחשיבות עצמאותו של בית המשפט".
את דבריה חתמה באומרה כי "הייתה כאן הזדמנות אמיתית להוכיח שהאמונה בעצמאות בית המשפט היא אמונה מסוגו של וולטר - מאבק עיקש כדי לוודא שגם מי שאינך מסכים עם דעתו יוכל לבטאה באופן מלא; שהוא עצמאי גם כשהוא טועה. אבל זה פשוט לא קרה. במקום זה קיבלנו מאבק חריף וקשה, פוצע ואישי, כנגד שופטים שהעזו לסטות משורת המקהלה. אני כנראה בין האחרונות שאפשר לומר עליה שנמנעת מביקורת במקום שהדבר מתחייב.  אני מבקשת לראות שהקהילה הזו מתגייסת, בדיוק כפי שהיא יודעת להתגייס בסיטואציות אחרות, להגן על מעמדו של בית המשפט בשעה שהביקורת עליו מוטחת באופן שמערער את יסודותיו. עקרון עצמאות בית המשפט אינו יכול להיות עקרון שהשימוש בו נעשה באופן סלקטיבי וטקטי. אם העקרון הזה נכון, ואני מאמינה בכל ליבי שהוא נכון – הוא נכון תמיד. השמיעו קולכם!".