יומיים לאחר שהוגש כתב אישום בכפוף לשימוע באשמת הריגה וחבלה חמורה נגד מנהל מכינת בני ציון לשעבר, יובל כאהן, הוא מפרסם היום (שישי) פוסט בפייסבוק בו הוא מתבטא לראשונה. בפוסט כהאן מפרט באריכות על תחושותיו ורגשותיו לאחר פרסום כתב החשדות, ואף מביע ביקורת כלפי התקשורת והסובבים אותו שהתנתקו ממנו מאז האסון. כאהן מואשם בגין חלקו בגרימת מותם של 10 הנערים והנערות שנהרגו באסון השיטפון בנחל צפית. 

"מחשבות אחרי כתב החשדות", כתב כהאן בתחילת הפוסט. "עם הפרסומים הפכתי באופן רשמי לדמון ציבורי. אנשים שהכירו אותי, קוראים כתב חשדות וממנו מסיקים מסקנות נחרצות בלי לטרוח לשאול אותי, לפנות אלי. מאז האסון, פורסמו מאות כתבות ומאמרים בתקשורת, חלקם של עיתונאים רציניים, רובם הגדול למעט בודדים, לא פנה אלי לקבל תגובה". 

כהאן סיפר בפוסט כי מאז האסון הוא פנה למשפחות השכולות בהצעה להיפגש עמם, אך הן סירבו. "זה מובן לי לגמרי. אני עצוב על זה, ומצטער על זה, אבל מבין את זה". באותה נשימה עם זאת, הטיח כהאן ביקורת כלפי אלו המבקרים אותו, "כשאדם שיותר מילד אחד שלו למד אצלי במכינה ומכיר אותי היטב, משמיץ אותי בפייסבוק שבוע אחרי האסון בלי לטרוח אפילו להרים אלי טלפון אחד לשאול, לשמוע מה יש לי להגיד. זה פחות מובן לי". 

עוד כתב כהאן כי "מוזר שאנשים שישבתי איתם בישיבה בעת שהתרחש האסון לא יצרו איתי קשר". כהאן הביע בדבריו את אכזבתו מכך שאנשים לו לא הרימו אליו טלפון או כתבו מסרון מאז, והוסיף "לא מצפה להבנה, לסולידריות, לחברות, לתמיכה, רק להגינות הבסיסית ביותר. מוזר". 

בנוסף, כהאן ביקר את האופן בו נודע על ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, לאחר שהדבר פורסם בתקשורת: "עשרה חודשים לקחה החקירה, וכשהגיעה ההחלטה אי אפשר להעביר אותה לנאשם שלושה ימים, או שלוש שעות לפני התקשורת. אני לא מדבר על חזקת החפות וגם לא על כבוד האדם ועל הזכות לפרטיות המעוגנים בחוק יסוד. לא ציפיתי. חשבתי רק על האנושיות הפשוטה לאפשר להורים המבוגרים והילדים של נאשם לשמוע ממנו ולא בחדשות שהוא מועמד לדין". 

הורי הנספים. לא מעוניינים בפגישה. צילום: אבשלום ששוני

"אין בי כעס על כתב החשדות"

בהמשך הפוסט מנהל המכינה מספר על תחושותיו ודעותיו על כתב החשדות. "אין בי כעס על כתב החשדות. עדיין, קשה לי רגשית כשאני קורא כתב חשדות שמביא חלקי עובדות, חלקי משפטים ושיחות, מנותקות מההקשר ומהמציאות, מתעלם לחלוטין מהעמדה שלי, מההסברים שלי שנאמרו מהחקירה הראשונה ועד האחרונה". 

"המציאות שונה מאד מהמתואר בכתב החשדות", טוען כהאן. "שבוע לפני האסון שרי על הבמה אחרי טקס יום הזכרון במכינה את השיר של בוב דילון, בתרגום של אביב גפן, גשם כבד עומד ליפול. כשבוב דילן כתב את השיר הזה עוד לא היה פייסבוק, אני לא יודע למה בדיוק הוא התכוון בשורה "ופנים של תליין מסתכלות מכל בית". שמעתי אמש את הנאום של ביבי אחרי כתב החשדות. בעבר הנאום הזה היה עושה עלי פחות רושם. היום הרגשתי קצת הזדהות. הפכנו לחברה של תליינים". 

"שבוע אחרי ששרתי את השיר הזה מצאתי את עצמי עומד בבוץ בנחל שלא הכרתי ולא בחרתי בו ולא רציתי אותו ולא אישרתי אותו, ששתי תלמידות אהובות ונפלאות, ועוד שבע נערות ונער שלא זכיתי להכיר טבעו בו, וגם אני וכל מה שהייתי ועשיתי. ומאז אני שם. עמוק בתוך היער. ונזכר בשיר שידעתי ושרתי. אוי כמה כבד היה הגשם הזה".