ז'קלין רואס מבינה את הכאב שלא עובר. את הצורך העז לסגור מעגל, גם שנים רבות אחרי. היא יודעת שהפענוח והענישה מספקים הקלה. היא גם יודעת שהכאב לא שוכך באמת לעולם. לפני 14 שנים נאנסה ונרצחה בתה, רינת רואס. לפני כשנה וחצי נגזר על הרוצח מאסר עולם, לאחר ששנים הסתובב חופשי. היא יודעת היטב מה עובר על בני משפחתה של ורדית בקנרקנוט. "כל מקרה כזה זורק אותנו לימים הקשים, שלמעשה אני חיה עד עכשיו", היא אומרת ל"מעריב".

רינת הייתה בת 20 בלבד במותה. בליל ה-31 במאי, 2005, סיימה את עבודתה בתל אביב ומנהלה הסיעה אותה לביתה באשדוד. הוא הוריד אותה סמוך לביתה ומאז נעלמו עקבותיה. למחרת נמצאה גופתה, כשהיא מוטלת באתר בניה קרוב.

ממצאי החקירה העלו כי רינת עברה התעללות מינית קשה ונחנקה למוות. מגופתה ניטלו דגימות DNA. בילאל שאכר, תושב הכפר בועינה נוג'ידאת שבצפון, עבד באותה עת כפועל באתר בניה באשדוד, אך נמלט לאחר האירוע ולא נדגם. ב-2014הוא נעצר באקראי ודגימת ה-DNA שלו נמצאה מתאימה לדגימות מגופתה של רינת. כך פוענח הרצח, אחרי שנים של המתנה מורטת עצבים עבור האם.

"לא ידעתי מי עולל דבר כזה לבת שלי. פחדתי שזה מישהו קרוב אלינו. תשע שנים של סיוטים. כל אחד שפגשתי היה חשוד. הייתי אומרת לבעלי, 'זה בטח הוא, הוא מסתכל עלי, הוא צוחק עלינו'. שנים של קשר עם המשטרה ועם שרים, כדי שהחקירה לא תיפסק. אין חיים. אתה הולך לישון וקם עם זה בבוקר. הזנחתי את המשפחה, לא תפקדתי".

רואס לא ויתרה על אף דיון במשפט הרצח של בתה. "בכל פעם שהוא חייך הקמתי קול צעקה. חוץ מפעם אחת, שיצאתי החוצה, כשתיארו מה הוא עשה לבת שלי", היא משחזרת. בית המשפט קבע כי הרצח שביצע שאכר "חריג בחומרתו" וגזר עליו את העונש המקסימלי. "זה מקל, לדעת שהסיפור לא נשכח. אבל הכאב נמצא עדיין בכל מקום".

רואס מתקשה להתמודד עם המקרים הקשים האחרונים שבהם מעורב רצח נשים צעירות, ביניהם הסדר הטיעון המקל עם ראיד רושרוש, שהרג את תהילה נגר. "איך אפשר להגיע להסדר טיעון ברצח"?, היא אומרת, או רצח אורי אנסבכר, שזעזע אותה. "יש להורים עוד דרך ארוכה לעבור. השנים עושות את הכאב חזק יותר ומחמירות את הגעגועים. אומרים לי 'עברו 14 שנה', אבל עכשיו עשינו לה יום הולדת, היא הייתה צריכה להיות בת 34. בשבילי כאילו זה היה אתמול".