"מה שהתחיל כבילוי של שישי באומן כנראה נגמר כאחת החוויות הכי טראומטיות שעברו עליי בחיי, ועברו עליי כבר כמה. מעולם לא ברמה הזו. בחרתי להיחשף בשמי ובפניי, כי הומופוביה ואלימות פנים רבות לה. אני רוצה שתסתכלו לי בעיניים ותראו מה האלימות והשנאה שאתם מלבים פה עושה".
"לאיתי פנקס ארד, שרץ להאשים את הרבנים והממשלה בהסתה באמת מיותרת ומכוערת ולאבי בוסקילה, שלא הצליח אפילו לשרבב את צמד המילים 'תוקפים ערבים' לפוסט שלו - אלה פני השמאל שלנו. תבוסתני ומודה בנפילת כוחו. בגלל חוסר פרגמטיות, בגלל העיוורון הכמעט בלתי נלאה שלכם לסיטואציה ובעיקר בגלל התעקשות לא סבירה ולא ברורה לנסות ולהימנע כמה שיותר מתיאור אותם אנשים כמי שהם, אנחנו שרויים במצב הזה".
מאיר המשיך בביקורת: "ועוד מילה קטנה לכל המגיבים ה"גיבורים" והפוליטיקאים הקטנים שבאו לכתוב נאומים חוצבי להבות וחוצי ישראל: זה נורא קל לשבת בבית שלכם, כשאין לכם עצם אחת שבורה בגוף ולהגיד מה אתם הייתם עושים בהינתן והמצב היה הפוך. נורא קל להיות גיבורים בדיעבד. נורא קל גם להיות גיבורים על אנשים פצועים. אתם באמת מנסים לגרד הון פוליטי, לייקים ופרסום על חשבון אנשים פצועים בבית? אתם יודעים שלי לא הייתה שעת שינה שלמה אחת בכל הימים האחרונים? אתם יודעים שכל מה שעלה מול עיניי כשעצמתי אותן פעם אחר פעם היה אותו הרגע בו תפסתי את ראשי כשפניי מכוסות בדם וצרחתי בכל הכוח שנותר בי 'דיי!', כי חשבתי שאני לא הולך לראות אור יום אחרי הלילה הזה? כשחטפתי יותר מ40 אגרופים ובעיטות לראש שלי? על מי אתם גיבורים בדיוק?".