תופעה מכוערת במיוחד מתרחשת בשנים האחרונות ונערמת מדי יום על שולחנות הפרקליטות - מעשי מרמה והונאה נגד קשישים, חלקם ניצולי שואה. הבדידות, הבלבול, בעיות בהבנת השפה, אולי גם הצורך לסמוך על אחרים, הופכים אותם לטרף קל. שניים מהמקרים האלה הגיעו לבית המשפט והסתיימו לאחרונה. אבל ככל הנראה מדובר בתופעה רחבה הרבה יותר.
שני תיקי הונאה ועוקץ קשישים הסתיימו לאחרונה בהרשעתם של חלק מהנאשמים, אך ללא כל חרטה מצדם. ערב יום השואה, בישראל 2019, קשישים וניצולי שואה מהווים מטרה להונאות, עושק וניצול. שתיים מהפרקליטות שניהלו את התיקים הגדולים ביותר בתחום מתארות את הקלות הבלתי נסבלת שבה עלולים להפוך קשישים מטרה לרמאות ולניצול. "זה החזיר אותם לטראומה של היותם קורבנות", הן מעידות.
"אימה אמיתית"

הטלפון בביתו של קשיש מצלצל. על הקו אדם דובר רוסית, שמספר בשפת הקשיש כי הבן (או הבת, הנכד או הנכדה) היה מעורב בתאונת דרכים, נפגע באזור הפה ואינו יכול לדבר. בנוסף, קרוב המשפחה פגע, לדברי הדובר, באדם אחר - ילד או ילדה, אולי אישה בהריון - שזקוק לניתוח בהול. עלות הטיפול יכולה להגיע למאות אלפי דולרים. בני משפחת הנפגע מעוניינים להגיש תלונה במשטרה, וכן לתבוע את קרוב משפחתו של הקשיש, מה שעלול לשלוח אותו לשנים רבות בכלא ולשלם סכומי עתק.
ברקע, למרבה האימה, נשמעים קולות זעקה, והדובר טוען כי מדובר בקריאותיו לעזרה של הבן או הנכד. "אבל אל דאגה", מרגיע הקול בצד השני של הקו. "אני נמצא בקשר עם משפחת הנפגע. אני יכול לשלוח אליך מיד נציג, שלו תיתן סכום כסף, שיציל את יקירך ממאסר או מחובות". 
נשמע מופרך? מתברר שמאות קשישים העבירו כספים. אחת מהם גם המשיכה בשיחת הטלפון, אף שבנה, שנטען כי הוא שנפגע בתאונה, נכנס הביתה. "איך הם הסבירו את זה? התשובה היא בהלה. הטילו עליהם אימה אמיתית. זה כוון לאוכלוסייה שמראש היא חלשה יותר. מדובר באנשים שנותנים אמון", מסבירה עורכת הדין רננה לוי, התובעת במשפט נגד הנאשמים בפרשת העוקץ הליטאי. 
חמישה כתבי אישום הגישה עו"ד לוי, יחד עם עו"ד עופרה לוי, נגד שמונה נאשמים, בגין סחיטה באיומים. שניים מהנאשמים העיקריים, דימיטרי קדיוליץ (33) ודימיטרי אנטונוב (33), נידונו לשש וחצי ולשבע וחצי שנות מאסר, ושילמו פיצוי למתלוננים בסך של 200 אלף שקל כל אחד. שאר הנאשמים נידונו לתקופות מאסר שבין 30 חודשים לארבע וחצי שנים. נאשם אחד זוכה. 
12 שנים היא בפרקליטות מחוז דרום. עיקר עיסוקה הוא בתיקי עבירות מין. את התיק הזה קיבלה לידיה משום ששימשה אז רפרנטית של נפגעי עבירה. בתיק זה היו יותר מ־200 נפגעי עבירה. "גייסנו משאבים רבים וסוללה של מתורגמנים בשפה הרוסית", היא משחזרת. "נעזרנו בבני משפחה. התחלנו בשיחת טלפון, להבין אם המתלונן מסוגל להגיע לבית המשפט מבחינה בריאותית. היו כאלה שהבאנו בעזרת ניידות משטרה, והיו כאלה שעשינו איתם שיחת וידיאו, ששודרה בבית המשפט. ממש מפעל". 
לדבריה, "היו אנשים ששילמו לנוכלים מכספי השילומים שהם מקבלים מגרמניה. הסיבה שהבאנו את זה לכדי כתב אישום היא שהאנשים האלה עברו תופת, וכעת צריך להקל עליהם כמה שיותר. בין היתר, אנשים נתנו את הכספים ששמו בצד להוצאות קבורה. מצבם הרפואי של רבים מהם היה קשה, ואצל חלקם המצב הידרדר במהלך המשפט. היו שנפטרו תוך כדי ההליכים". 
רגע מרגש אחד נרשם, כשהחקירה הייתה כבר בישורת האחרונה והמשטרה עקבה אחר החשודים. הם נתפסו על חם, והשוטרים עלו לדירתה של הקשישה והשיבו לה את כספה. "היא התרגשה כל כך, נישקה אותם והודתה להם", מספרת עו"ד לוי, "אבל הנאשמים לא הביעו בשום שלב חרטה. הם היו מאוד אדישים לעדויות הקשות. רק אחד מהם סיפר שבאחד המקרים הוא הגיע לקחת כסף בבית שהיה כל כך מוזנח, עם קשישים שנראו לו כל כך מסכנים ושהזכירו לו את הוריו, אז את חלקו הוא השאיר להם, אבל את שאר הכסף הוא לקח".
"השפלה בבית"
גם עבור עו"ד אורנה גלבשטיין מפרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, תיק עוקץ האינסטלטורים היה תחום לא מוכר. לרוב היא מטפלת בפרשות גדולות של עבירות מס, מרמה והלבנת הון, יותר בהיבט הכלכלי ופחות במגע עם קורבנות. "זה היה תיק שנגע בבטן של כולנו. כששוחחתי עם הקשישים, הם שיתפו בתחושות הקשות של ההשפלה, שקרתה בתוך הבית שלהם".
התיק החל כתיק של העלמת מס מצדם של הנאשמים אריאל ברוכי (44) ורן לחיאני (32). "במהלך העבודה על התיק, הבנו שיש עבירות של מרמה ועושק כלפי קשישים. בד בבד, התפרסם תחקיר התוכנית 'יצאת צדיק', שהביאה לחשיפה תקשורתית מתלוננים נוספים". השיטה הייתה פשוטה - השניים פרסמו שירותי שרברבות. לבתי הלקוחות שלחו קבלני משנה, שגבו כספים בסכומים הגבוהים במאות אחוזים מערך העבודה בפועל. אחד מקבלני המשנה היה הנאשם השלישי אושרי אבוטבול. 
"אופן הפעולה שלהם היה מבוסס על ניצול החולשה של הלקוחות", מציינת גלבשטיין, שהגישה את כתב האישום יחד עם עורכי הדין רינת ברנדל ואילן רוטביין. "הם ידעו לקלוט את החלשים יותר". בסופו של דבר, הפרקליטות חתמה עם הנאשמים הסדרי טיעון. לחיאני נידון לכשש וחצי שנות מאסר. ברוכים לכחמישה חודשים. לדברי גלבשטיין, הסיבה העיקרית להסדר הייתה הצורך להגן על נפגעי העבירה, וכן התנאי כי ישלמו את חובם לרשויות המס וכן פיצוי לקורבנות, בסכום של כ־270 אלף שקל. 
אבוטבול נידון לכמעט שש שנים ולפיצויים בסכום של יותר מחצי מיליון שקל. הוא ערער על רכיב הפיצוי לבית המשפט המחוזי, שדן בערעור בימים אלה. גם לחיאני וברוכים ביקשו לחזור בהם מהסדר הטיעון וערערו. במסגרת הערעור, העידו כמה מקורבנותיהם. הקורבנות דיברו על הפחד, על אובדן הכבוד העצמי והפגיעה באמון באנשים שאמורים לסייע להם ושהכניסו אותם לבתיהם. הרבה מהם בודדים, חולים, חלקם לא יכלו להגיע לבית המשפט. "התרגשתי מאוד להופיע בערעור", משחזרת גלבשטיין, "חשבתי שלא רק שאני מייצגת את המדינה, אלא שעומדים מאחורי עשרות קורבנות".
הוריה של גלבשטיין הם ילידי הארץ. הסבים והסבתות שלה עלו לפני המלחמה, אבל בני משפחותיהם נספו באירופה. "זה החזיר אותם לטראומה", היא מציינת. "זה כואב במיוחד כשמדובר בניצולי שואה, שחווים שוב תחושת קורבנות".