הטרגדיה הקשה של בנות משפחת שוויקי הגיעה השבוע לסיומה. בית המשפט המחוזי בלוד הורה לשחרר ממאסר את אלהאם שוויקי, כמעט 15 שנים אחרי שהורשעה בהריגת בתה, אחלאם שהייתה בת 18 במותה. זאת למרות ההתנגדות הנחרצת של המדינה לשחרור. ועדת השחרורים שליד שרות בתי הסוהר אמנם קבעה כי "אין חולק שהאסירה ביצעה עבירה חמורה שנסיבותיה מצביעות על מסוכנות", אך לקחה בחשבון את הליך השיקום שעברה בכלא, והורתה להעבירה לשהות בהוסטל לאסירות לשעבר.

אלהאם שוויקי הייתה בילדותה קורבן להתעללות מינית בידי אביה. בעקבות זאת, התדרדרה לפשע והתמכרה לסמים. במהלך משפטה טענה האם, כי חשבה שבהריגת בתה תשים קץ לסבלה, כי נחרדה מהמחשבה שבתה "הולכת לעבור בדיוק את אותו מסלול ייסורים שהיא עברה". האירוע הטראגי התרחש ביוני 2002. שוויקי וגיסה, דודה של אחלאם, החליטו לפגוע בבת "על רקע ניהול אורח חיים שלא נשא חן בעיניהם", לשון כתב האישום.

הם אספו אותה ברכבם ונסעו לחוף הים בחיפה. שם שתו ויסקי ונתנו לאחלאם כדורי קלונקס. בשלב מסוים, חנקו אותה למוות באמצעות חגורה. את גופתה השליכו לים.

השניים הואשמו בתחילה ברצח, אך ב-2005 חתמה עמם הפרקליטות על הסדר טיעון והם הורשעו בהריגה. על שוויקי נגזרו 20 שנות מאסר. בכלא נגמלה מסמים ועברה תכנית שיקום. למרות זאת, ביוני 2018, דחתה ועדת השחרורים את בקשתה לניכוי חלק מתקופת מאסרה, מאחר ש"טרם בשלה העת". שוויקי לא נשברה והמשיכה בהליך השיקום. לאחרונה פנתה שוב לוועדת השחרורים.

עו"ד רועי לביאעו"ד רועי לביא

מטעם היועץ המשפטי לממשלה הוגשה חוות דעת, לפיה עדיין נשקפת מסוכנות מצד שוויקי, וכן ביקשה לקחת בחשבון את חומרת העבירה שביצעה – נטילת חייה של בתה, בת 18 בלבד. אך הוועדה החליטה כי כעת בשלה העת. "האסירה עברה תהליך עמוק ומשמעותי בכלא וכי מיצתה את כל אפשרויות הטיפול אשר הועמדו לרשותה", נכתב בהחלטה. "לטעמנו, קליטתה בהוסטל הינה המשך ישיר הכרחי לטיפולים השונים שעברה בכלא".

המדינה, כאמור, ערערה על ההחלטה, אך ביום שני האחרון חזרה בה, בעקבות המלצת שופטי בית המשפט המחוזי. אתמול הועברה שוויקי, בליווי, להוסטל השיקומי, כדי להתחיל בחייה החדשים. סנגורה, עורך הדין רועי לביא, מסר למעריב: "מדובר במקרה טרגי ומזעזע על מורכבותו הרבה. מי שעברה אירועים קשים בחייה, ומאז מעשיה אכולת ייסורי מצפון וכאב, המשיכה בניסיונותיה לשקם עצמה ככל הניתן בכלא. אנו מצרים על כך שהמדינה התנגדה נחרצות לשחרור, ומודים לבית המשפט המחוזי ולוועדת השחרורים, שדחו את עמדת המדינה, לאור הדרך הטיפולית המרשימה שעשתה בכלא במאסר הארוך ושלא שנשברה. מרשתי היא דוגמה לכך, שניתן לשנות ולהשתנות לטובה, גם לאחר מעשה נורא מסוג זה".