דרמה במשפטו של עמרים בן אוליאל, הנאשם ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא. בן עוליאל מסרב להעיד במשפט ובכך להגן על עצמו, משום שהוא סבור שהמשפט מכור. גם הניסיון של סנגורו, עו"ד אשר אוחיון, לשכנע אותו להעיד עלו בתהו. לדברי בן בן אוליאל, החלטת בית המשפט לקבל את הודאותיו בקבילות למרות שהוצאו ממנו לאחר עינויים ומכיוון שכך, אין לו טעם להעיד והמשפט מכור.

המשמעות של ההחלטה של בן אוליאל היא שהוא יורשע במעט בוודאות. בשיחה בין הסנגור לנשיאת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, רות לורך, אומר עו"ד אוחיון כי בן אוליאל בוחר לוותר על זכותו להעיד. 

השופטת לורך: "הוא מבין את המשמעות של ההחלטה שלו לא להעיד?"

הסנגור: "הוא מבין את משמעות ההחלטה, ומבקש להוסיף משפט אחד: מדובר בביטוי לתחושת העוול שנעשה לו במשפט הזוטא שבית המשפט פסל רק חלק מהודאותיו למרות שהוצאו ממנו בעינויים".

לאחר מכן נמשך הדיון, כשחמותו של בן אוליאל עלתה לדוכן העדים ואמרה כי  היא זו שסיפרה לאשתו של עמירם על ההצתה בדומא (כדי שישמרו על עצמם אם יהיו התפרעויות נקמה) ואשתו אמרה שתספר לעמירם. לדבריה האישה סיפרה לה (אחרי שנעצר) שהוא היה איתה כל הלילה ולכן לא יכול להיות שהוא האדם שביצע את המעשה.

התובעת: מה חשבת? שזה קשור לדומא?
 
החמות: אני מכירה את עמירם היטב, ואני יודעת שהוא לא יכול להיות קשור לדומא בשום צורה. 
 
התובעת: אבל את קישרת.
 
החמות: אני יודעת שהוא לא יכול להיות קשור לשום פיגוע, אבל השב"כ יכול לטעות. 
 
התובעת: אבל את חשדת שזה הפיגוע בדומא?
 
החמות: לא יכולתי לדעת, לא ידעתי משהו ספציפי.
 
התובעת: את יודעת על עוד אירוע טרור יהודי? הרי אמרו שזה טרור יהודי. איזה עוד אירועים של טרור יהודי היו באותה תקופה?
 
החמות: "אני לא מכירה. לא זוכרת. לדעתי רוב האירועים האלה בכלל לא נעשו על ידי יהודים". 

החמות: אני חושבת שההצתה בדומא נעשתה על ידי ערבים. 
 
התובעת: למה לא הגעת למשטרה להעיד ולספר את האליבי שהבת שלך סיפרה חתך שהיא הייתה עם עמירם? 
 
החמות: לא נתבקשתי להעיד. יש עוד אנשים שיכולים להעיד. אז לא באתי. 
 
התובעת: למה לא באת מיוזמתך?
 
החמות: זה תפקיד המשטרה לחקור. 

לאחר החמות, עלתה לדוכן העדים אוריין, אשתו של בן אוליאל, שסיפקה לו את האליבי לזמן הרצח: "כל יום עמירם היה חוזר בשעה 19:00 מלימוד תורה. היינו אוכלים, מדברים, היה לומד עוד והולך לישון בשעה 00:30. אין מצב בעולם שהוא בשעה 23:30 לא נמצא בבית. הוא לא היה משאיר אותי אף פעם לבד. אני זוכרת שבאותו לילה הלכנו לישון ב01:00".

אוריין: "התעוררתי בשעה 04:00 וחזרתי לנמנם. בשעה 05:00 התעוררתי והערתי את עמירם שנשאר עם התינוקת, ואני נסעתי. כל לילה הבת שלנו ינקה. אני זוכרת כמעט ב100% שהתעוררתי וראיתי את עמירם. אין מצב שהייתי מתעוררת ורואה שעמירם לא נמצא ולא הייתי שמה לב ונבהלתי נורא".

הסנגור: "יכולים לטעון שהלכתם לישון בשעה 01:00 אבל עד 04:00 שהתעוררת, הוא היה יכול לצאת ולחזור". 
 
אוריין: "זה ממש מופרך. גרנו במשאית ביישוב עדי עד. הדלת של המשאית הייתה ממש חורקת. אין מצב שלא הייתי מתעוררת אם הוא פתח את הדלת, ועוד פעמיים כשיצא וחזר".

התובעת: "למה לא סיפרת את האליבי בעדות בשב"כ?"
 
אוריין: "כי קראתי את החוברת של נועם פדרמן שאומר לא לשתף פעולה עם השב"כ". 
 
התובעת: "אבל בחוברת של פדרמן כתוב כן לספר אם יש לך אליבי". 
 
אוריין: "כי לא שאלו אותי משהו ספציפי".

התובעת מפנה להאזנת סתר של אוריין עם חברה מתקופת המעצר של עמירם, שהיא מספרת לחברה שבאותו הלילה הם הלכו לישון ב-00:00 בלילה ולכן ברור שזה לא עמירם. יש הבדל בין 00:00 ל-01:00? 
 
אוריין: "לי זכור שזה היה ב-01:00. יכול להיות שזה היה ב-00:00. אני זוכרת שהלכנו לישון מאוחר. רגע, אם שמעתם את ההקלטה הזו, למה לא חקרתם אותי על האליבי". 
 
הסנגור: "שאלה במקום. מדובר בחקירה סלקטיבית".
 
התובעת: "אני עכשיו זו ששואלת שאלות".

התובעת: "בראיון ליפעת ארליך אמרת שהלכתם לישון בשעה 00:30. היום אמרת שאת זוכרת בוודאות שהלכתם לישון בשעה 01:00. לחברה שלך אמרת שהלכתם לישון ב00:00. מה נכון?"
 
אוריין: "בסביבות 01:00".

התובעת שואלת את אוריין איך יכול להיות שלכל אורך החקירות שלו הוא לא העלה את טענת האליבי הזו, ורק אחרי שנפגש עם עורך דין הוא אמר שהיה בבית ושאפשר לשאול אותך.
 
אוריין: "כנראה הוא לא זכר".
 
התובעת: "אבל הוא זכר את הלילה הזה לפרטי פרטים וידע לספר מה הוא עשה כל הלילה הזה. זכר מצויין".
 
אוריין: "הכריחו אותו להודות בעינויים. לא יודעת מה הכניסו לו לפה. אני יודעת בוודאות שהוא לא עשה את זה. אם השב"כ באמת היה מנסה להגיע לחקר האמת, היו שואלים אותו על טענת האליבי והוא היה נזכר". 

בסיום הדיון ביקש סנגורו של בן אוליאל להביא עדה מומחית לפענוח כתב יד שתעיד בשבוע הבא. "יש בזירה שתי כתובות גרפיטי. חוות הדעת אומרת שאלה שני כתבי יד שונים, אחד ואף אחד מהם לא של עמירם בדרגת קביעה ודאית מוחלטת. ההנחה היא שמי שכותב את הדברים האלה באישון לילה עושה אותם בצורה האותנטית ביותר", הסביר. "אדם שעשה זאת משאיר טביעות אצבע, יש הרבה מאפיינים לכתיבתו של אדם. זו ראיה אובייקטיבית יחידה. ההנחה הייתה שהמדינה תביא ראיות אבל המדינה לא עשתה את זה ואנחנו נעשה את זה. כתב יד של גרפיטי לא יכול להוכיח ברמת וודאות מי כתב, אך הוא כן יכול לשלול חשד. חוות הדעת קובעת שלא מדובר בעמירם".

בחודש שעבר חתמה הפרקליטות על הסדר טיעון עם א', שנטען כי היה מעורב ברצח בדומא ועל פיו יימחק מכתב האישום חלקו בתיק דומא והוא יואשם ויודה בארבעה אירועים של קשירת קשר לביצוע פשע של הצתה ומעשי תג מחיר ברכוש. כמו כן, גם סעיף הצתת כנסיית הדורמציון הוסר מכתב האישום המתוקן. א' עונה בשלושה סבבי עינויים, כאשר בשירות הביטחון הכללי היו בטוחים שהוא השתתף בביצוע הרצח. הוא הודה אך הם סירבו לקבל את ההודאה בשל בעיות שהיו בה, ולבסוף הואשם בתכנון האירוע. הסעיף המדובר יוסר כאמור מכתב האישום. 

הרצח בכפר דומא אירע לפני ארבע שנים, כשפעילי ימין הציתו את ביתה של משפחת דוואבשה. כתוצאה מהשריפה נספו התינוק עלי ושני הוריו. כחצי שנה לאחר מכן הוגשו כתבי אישום נגד המעורבים. בן אוליאל הודה בתכנון הרצח בדומא ובשורה נוספת של הצתות ופיגועי טרור.

בכתב האישום הראשון נאמר כי לאחר רצח מלאכי רוזנפלד ז"ל בידי פלסטינים ביוני 2015, קשרו בן אוליאל והקטין הנאשם עימו קשר לבצע פיגוע נקמה נגד ערבים ולהמית אנשים. במסגרת זו, שוחחו השניים על מיקום הפיגוע וסיכמו לבצעו בכפר דומא ובמידת האפשר לבצע פיגוע נוסף בכפר מג'דל הסמוך, בכוונה להמית אנשים השוהים בבתיהם.

לשם כך, הכין בן-אוליאל תיק עם שני בקבוקים מלאים בנוזל דליק, סמרטוטים, מצית, קופסת גפרורים, כפפות ותרסיס צבע שחור. ב-30 ביולי בלילה לבש בן-אוליאל בגדים כהים ויצא מביתו עם התיק כדי להיפגש עם הנאשם הקטין במערה במאחז המכונה "יישוב הדעת". לאחר שלא פגש בקטין, החליט בן-אוליאל לבצע את הפיגוע לבדו. כשהגיע לפאתי הכפר דומא קשר את חולצתו סביב ראשו על מנת להסתיר את פניו ועטה הכפפות על ידיו. על מנת להגביר את הפגיעה ולהבטיח כי הבית שיצית אינו נטוש, חיפש בן-אוליאל בית בעל סממנים המעידים כי הוא מיושב. תחילה, הוא ריסס כתובות "נקמה" ו"יחי המלך המשיח" על קירות בית דו-קומתי השייך למאמון דוואבשה, ואז השליך בקבוק תבערה דרך חלון הבית בכוונה להמית את יושביו. הבית, שהיה ריק מאדם, עלה באש.

מיד בהמשך פנה בן-אוליאל לעבר ביתם של סעד ורהאם דוואבשה כשבידו בקבוק התבערה השני. לאחר שניסה לפתוח שני חלונות ללא הצלחה, פתח את חלון חדר השינה בו לנו באותה עת בני המשפחה, הדליק את בקבוק התבערה השני, השליכו לעבר החלון ונמלט בריצה. האש החלה לבעור ואחזה בכל ארבעת בני המשפחה. עלי סעד דוואבשה, פעוט בן שנה וחצי, ושני הוריו, סעד וריהאם דוואבשה, נהרגו ואחמד בן ה-4 מאושפז עדיין בבית החולים מזה 5 חודשים לאחר שנכווה כוויות קשות.