בנוסף לעונש מאסר העולם, ביקשה המדינה להטיל גם פיצוי כספי בגין הרצח לטובת ילדי המנוחה. ילדי המנוחה הבוגרים סירבו לקבל פיצויים, אך המדינה עמדה על חיוב הנאשם בפיצויו של אחיו הצעיר ביותר, בנה הקטין של המנוחה אשר היה כבן 11 בעת הרצח, מבלי לבקש את עמדתו, זאת לנוכח גילו הצעיר והנסיבות המיוחסות בהן שכל את אמו.
בית המשפט קיבל את עמדת המדינה ומינה לקטין אפוטרופוס לדין מלשכת הסיוע המשפטי, וחייב את הנאשם לשלם לאחיו הצעיר פיצויים המקסימליים מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, בסך של 250,000 שקל.
ביהמ"ש קבע בגזר הדין כי "לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, אנו מחייבים את הנאשם לפצות את אחיו הצעיר ביותר בגין הנזקים שגרם לו בכך שרצח את אמו האהובה, קטע את אורח חייו כפי שהכירם לפני הרצח, ודן אותו לגדול במשפחה ללא אם, מעבר לטראומה הנוראה שנגרמה לו כתוצאה מכך שאמו נרצחה. אין צורך בדמיון רב או בתסקירי נפגע על מנת לתאר את הנזקים הנפשיים והרגשיים שנגרמו לילד, שהיה אז בן 11 בלבד, בגין המעשה הנורא".