בית המשפט השלום בתל אביב הרשיע היום (ראשון) את רועי מאיר בגין איומים נגד ח"כ אחמד טיבי. על פי כתב האישום, פורסם בדף הפייסבוק של אתר החדשות 0404 סרטון עם הכיתוב "צפו: בירי כדורים חיים וזיקוקין חוגגים הערבים את סיום הבגרויות. אפילו בתרח"ט צה"לי אין כזאת כמות מטורפת כפי שיורים היום בשכונה אחת בלבד". מאיר רשם בתגובות: "ואחמד טיבי בוכה על כך ששוטרים משתמשים בנשק חי כשהם נכנסים לבצע מעצר. ואני אומר למה נשק חי ומעצרים פשוט למחוק אותם מהאוויר עם השכנים ה"תמימים" שלהם. ואחמד טיבי אני יהיה יותר משמח לדפוק לך כדור בראש".

טיבי הגיש תלונה במשטרה, ומאיר טען בחקירתו כי כתב זאת סתם ללא מטרה. "אני לא איימתי. אני כתבתי מה הייתי יותר משמח. אני לא כתבתי שאני הולך לעשות את זה באמת. אני לא הולך באמת להרוג". לשאלת החוקר: "אתה פונה לאחמד טיבי, מה רצית שירגיש כשכתבת את זה?", השיב הנאשם: "שיבין ששונאים אותו". ולשאלה הבאה: "ומה יצא מזה?", השיב: "כלום. כולה פייסבוק. אף אחד לא הולך להרוג בפייסבוק. סתם רשמתי פוסט. מפה ועד רצח זה עולם שלם. אם היה לי כוונות לא הייתי רושם את זה בפייסבוק".

השופט איתי הרמלין כתב בהכרעת הדין המרשיעה כי "עבירת האיומים אמנם מצמצמת את חופש הביטוי של הפרט שהוא זכות יסוד חוקתית רמת מעלה, אך זאת מתוך בחירה מודעת של המחוקק. מניעת השמעת דברי איום פוגעת בחירות של המתבטא, אך זאת למען הגנה על אחרים מפני פגיעתו של האיום. יש שיטענו כי "מילים הן רק מילים" ולכן אין להגביל את השמעתן בקביעת איסורים פליליים. זוהי אינה גישתו של המשפט. אחת הסיבות לכך היא שאלה מבין הרציונאלים להגנה על חופש הביטוי הקשורים בתרומתו לבירור האמת אינם רלבנטיים ככלל להשמעתם של דברי איום".

עוד כתב הרמלין כי "יתכן ששימוש בכלים הפנימיים של רשת כפייסבוק המאפשרים הסרה של תכנים פוגעניים תוך שימוש במנגנוני תלונה והסרה פנימיים הוא יעיל יותר ולכן מתאים יותר לטיפול בתופעת השיח האלים ברשת זו. עם זאת, אין ספק שהאינטרנט ככלל ופייסבוק באופן ספציפי אינם אקס-טריטוריה משפטית שדיני העונשין אינם חלים בה".

הרמלין הוסיף ודחה את הטענה לאכיפה בררנית, וכתב כי "במקרה שבפניי מתקיים אינטרס ציבורי מיוחד באכיפת החוק, שכן מדובר באיום שהופנה כלפי חבר כנסת בקשר לפעילותו הציבורית. איום לירות כדור בראשו של חבר הכנסת בגלל עמדותיו עלול להיות בעל אפקט מצנן כלפי חבר הכנסת ולהביא להגבלת התבטאויותיו מתוך חשש שיפגעו בו. איום כזה גם יכול לגרום לחבר הכנסת לצמצם את המגע הבלתי אמצעי שלו עם הציבור מחשש שייפגע. כלומר, איום על חבר כנסת כשליח ציבור מגביל את יכולתו של חבר הכנסת לפעול בשם הציבור ששלח אותו לכנסת ולמענו ובכך הוא פוגע בדמוקרטיה עצמה".