"בשבוע שבתחילת חודש זה, נתבקשתי להשיב על שורה של הצעות לסדר, בנושא "המתקפות" על גורמי האכיפה, בין היתר גם על ידי. חברות וחברי הכנסת מהאופוזיציה הם שביקשו את הדיון הזה – לא אני. מה שאמרתי על הדוכן, היה הכרחי לדיון הפרלמנטרי בנושא. זו הייתה ליבת הדיון. אי אפשר למיטב שיפוטי לקיים דיון על הביקורת נגד רשויות האכיפה – בלי לפרט על מה הביקורת. בנוסף, צו איסור הפרסום כלל לא הובא לידיעתי. אני מניח שהובא לידיעתם של כלי התקשורת, אליהן הוא מופנה".
"לא אמרתי איפוא שום דבר על דוכן הכנסת שלא פורסם כבר קודם לכן לא רק בכלי התקשורת, אלא גם בכל אמצעי התקשורת המודרניים והעדכניים (פייסבוק, טוויטר, ווטסאפ), שפרסמו גם שמות, תמונות ופרטים הרבה יותר אינטימיים ומפורטים. ניר חפץ הוא קורבן. אני מסכים. מי שפגע בפרטיותו, מי שערב את ענייניו האישיים כדי לסחוט אותו ולהפעיל עליו לחץ שלדעתי עולה לכדי הדחה בחקירה; מי שהמטרה מקדשת בעיניו את כל האמצעים היו, למרבה הצער – רשויות האכיפה הרשמיים של מדינת ישראל".
עורכי הדין אילן סופר ואביב רון, באי כוחו של ניר חפץ, מסרו: "שר המשפטים ניצל באופן פסול, בזוי וזדוני את בימת הכנסת כדי לפגוע בניר חפץ ובמשפחתו ולנסות להדיח אותו מעדות האמת שמסר לרשויות האכיפה. אם מר אוחנה בונה על כך שמסך החסינות יציל אותו ממעשיו החמורים, כפי שתכנן כשהקריא את הנאום הפוגעני מן הכתב, טעות בידיו".