"בנסיבות אלו, העובדה שתובעת בית הדין בחרה לקדם הליכים בעניינה של מדינת ישראל, בעקבות פנייה של הרשות הפלסטינית – בלתי מתקבלת על הדעת. יתרה מכך, כפי שעולה מחוות הדעת שפרסמתי ביום שישי האחרון, לבית הדין אין ולא יכולה להיות סמכות שיפוט מסיבות משפטיות ברורות, ושום לוליינות משפטית לא תשנה זאת".
עוד הוסיף מנדלבליט כי "התובעת טוענת שהרשות הפלסטינית היא מדינה אף על פי שברור וגלוי שהרשות הפלסטינית אינה מדינה. התובעת ממשיכה וקובעת מהו השטח של אותה "מדינה", על אף שהצדדים הסכימו לפתור את המחלוקת ביניהם לגבי אותו שטח במסגרת משא ומתן עתידי. יש להצטער על כך שתובעת בית הדין סירבה להתעמק בחוות הדעת, למרות שהיתה לה הזדמנות לעשות זאת בטרם נחפזה לקבל החלטה".
"מדובר במסמך מפורט, יסודי ומנומק שמניח שורה ארוכה של טיעונים ואסמכתאות לכך שבית הדין איננו יכול לקנות סמכות ביחס לסכסוך בין ישראל והפלסטינים. לו הייתה התובעת מקיימת בחינה אמיתית, בלב פתוח ובנפש חפצה, של הנושאים המשפטיים שבפניה, היה עליה ללמוד היטב את המסמך ולקיים דיון מקיף ומעמיק בתוכנו. לא ברור מדוע אצה לה הדרך לקבל החלטה נמהרת ולא מבוססת שכזו", סיכם היועמ"ש.
משמעות ההכרזה מבחינת התובעת היא, כי התמלאו כל התנאים לפתיחה בחקירה בגין חומרתם של המעשים ולא נגד אינטרס הקורבנות. התובעת פנתה לערכאה מקדמית של בית המשפט שתכריע מה השטח שתחת סמכותה. מבחינתה של התובעת, הסמכות הנתונה בידיה היא על על מזרח ירושלים, עזה ואוגדת יהודה ושומרון. בבקשתה לחות דעת היא מבקשת למעשה להגדיר לגיטימציה וגם חוקיות על סמכותו של בית המשפט למקרה ספציפי זה.
התרעות פיקוד העורף