בעבר, בית המשפט המחוזי זיכה פה אחד את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. העליון הפך כאמור את החלטת המחוזי פה אחד והרשיע את הנאשם בריבוי עבירות מין במשפחה של בעילת קטינה, מעשי סדום, מעשים מגונים ועוד.
השופט אלרון כתב בפסק הדין: "לאחר שבחנתי בדקדקנות את מצבור הראיות שנפרש בבית המשפט המחוזי, מצאתי כי הונחה תשתית ראייתית מוצקה לחובת המשיב, שאינה מאפשרת להסיק כל מסקנה אחרת המתקבלת על הדעת, מלבד זו שלפיה המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו. עדויותיהן של הנפגעות תמכו וחיזקו זו את זו, וניתן היה לזהות קו אחד רציף המחבר ביניהן. קו זה נפרש אמנם על פני למעלה מחצי יובל שנים, אך מלמד על דפוס התנהגות אחיד של המשיב: ניצול הזדמנויות של מפגש משפחתי יום-יומי עם בת משפחה קטינה, רגעי או מתוכנן, לצורך סיפוק תאוותיו המיניות. בחינה מצרפית של כל העדויות על מעשיו הדומים של המשיב, מאששת אפוא את המסקנה ההכרחית בדבר הרשעתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום".
העליון דחה את כל טענותיו של הנאשם, וביניהן את הטענה, לפיה המתלוננות תיאמו ביניהן גרסאות, וקבע בעניין זה, כי "הדמיון בין הגרסאות של בנות המשפחה המתלוננות עומד במקרה זה דווקא לחובתו של המשיב, שכן ניתן לייחסו לדפוס פעולה שיטתי מצד המשיב, אשר פגע במספר בנות משפחה תחת אמתלות דומות ותוך ניצול ההזדמנויות שנקרו בדרכו בחיק המשפחה".