צו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק פורסם בתחילת שנת 2008 וקבע כי לכל העובדים השכירים במדינת ישראל קיימת זכאות לפנסיה. זכאות זו מחייבת את כלל המעסיקים לבצע לעובדיהם הפרשות פנסיוניות. בצו נקבע כי השכר המבוטח הקובע לצורך ביצוע ההפרשות יהיה שכר העובד על כל רכיביו כמשמעותם בחוק פיצויי פיטורים והתקנות שהותקנו מכוחו.
עם זאת, לגבי ההפרשות הפנסיוניות נקבע כי בשונה מפיצויי הפיטורים, המעסיק מחויב להפריש כספים עד לגובה השכר הממוצע במשק. כלומר, אם שכר העובד (שכר יסוד בתוספת עמלות) עולה על 10,501 שקל בחודש (השכר הממוצע במשק נכון לאוקטובר 2019), המעסיק יחויב להפריש לפנסיה שיעור מסוים רק עד תקרה זו, ולא משכרו הכולל של העובד.
לצורך הדוגמה, איש מכירות בחנות למוצרי חשמל מקבל ממעסיקו בונוס בסך של 2000 שקלים על כל מכירה של 10 מוצרי חשמל מסוג מסוים. רכיב זה לא ייחשב לחלק משכרו הקובע של העובד לצורך הפרשות פנסיוניות. מנגד, אם יקבל עמלה בשיעור של 10% מערכו של כל מוצר שמכר, סכום זה ייחשב לו כחלק מהשכר הקובע לצורך הפרשות לפנסיה כאמור.
באופן כללי, ניתן לחלק את התשלומים שהמעסיק משלם לעובדיו לשלושה סוגים: שכר בסיס רגיל, תוספות שמשולמות עבור ביצוע עבודה מסוימת וכן רכיב תשלום שניתן לעובד כהחזר הוצאות.
הבעיה נעוצה בכך שאצל רבים מהעובדים מופיעים בתלושי השכר רכיבי שכר שונים תחת השם "תוספות" או תחת שמות אחרים. במקרים מסוימים מדובר בתוספות פיקטיביות שנועדו להסוות את מהותן האמיתית ותכליתן להפחית את ההפרשות הפנסיוניות לעובד
מנגד, תשלום שניתן לעובד אך אינו מותנה בתנאי מסוים ייחשב כחלק משכרו הקובע של העובד לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות. לפיכך, אם רכיב שכר כלשהו סווג בתלוש השכר כתוספת אך בפועל העובד קיבל אותו מבלי שנדרש לעמוד בתנאי מסוים, ייקבע כי מדובר ברכיב פיקטיבי שמהווה חלש משכר הבסיס של העובד.
חשוב לשמור את תלושי השכר ברשותכם בצורה מסודרת שכן במקרה של סכסוך עם המעסיק הוא עלול שלא לשתף פעולה ולמנוע מכם גישה לתלושים.
התרעות פיקוד העורף