בכתב התביעה צוין כי "...לאחר שהנתבעת הפרה את האמון שנתנו בה היא התחננה לשוב למקום עבודתה במעון. וישאל השואל: אם תנאי עבודתה היו כה גרועים וקשים, מדוע התחננה לשוב למקום עבודתה, שעל פי התיאור שלה מכונה ״גיהנום״? התשובה פשוט: כל מטרתה לסחוט כספים בתביעת סרק...".
"נוכח חומרת מעשיה של הנתבעת ועוצמת הפגיעה בתובעת, מתבקש בית המשפט הנכבד להושיט לתובעת פיצוי כספי בסך 100,000 שקל בגין כל פרסום (ובסה"כ 200,000 אלף שקל), וזאת ללא הוכחת נזק על פי סעיף 7א(ג) לחוק איסון לשון הרע (...) מטעמי אגרה מועמד סכום התביעה ע"ס 200 אלף שקל".
"לפני שהגעתי לשם אמרו לי לא ללכת לעבוד שם. לא אמרו לי מה התנאים לפני שהתחלתי. מהר מאוד היא אמרה לי שאני סתומה ושאני מטומטמת", הוסיפה. כשנשאלה על ידי אייל ברקוביץ' מדוע לא התפטרה, השיבה: "למה לא עזבתי? מי היה משלם את החשבונות, אתה? בתחילת העבודה שלי לא ידעתי שאת כל הבגדים של יאיר ואבנר צריך לכבס ביד. שמתי חולצות של אבנר במכונת הכביסה. היא שאלה אותי איפה הבגדים ואמרתי לה 'במכונה', והיא השתוללה וצרחה, יאיר שמע את זה מלמטה ובא להרגיע אותה. נשארתי כי לא הייתה לי ברירה, ברגע שמצאתי עבודה אחרת עזבתי".
התרעות פיקוד העורף