בדיוק כמו הנגיד, מרידור הבין שהאוצר אינו בור בלי תחתית, ושעל פי מדיניות הפזרנות הנוכחית אנחנו עלולים להידרדר במהירות מדאיגה למצבה של ונצואלה. אז מדוע הופנו איומי ההדחה לכיוונו של מרידור ואילו הנגיד יצא ללא פגע?
מכיוון שלפי החוק, הנגיד נהנה מעצמאות מחשבתית מלאה, ובמעמדו כיועץ הכלכלי של הממשלה מותר לו להשמיע כל דבר ביקורת, אף שלא תמיד הוא מנצל את זה כראוי. מרידור, לעומת זאת, הוא פקיד ציבור, שתפקידו לשרת את המדינה ולא את ראש הממשלה.
מרידור הוא הממונה על התקציבים ולא על הבזבוזים, והוא עומד בדרכו של נתניהו בשוד הקופה הציבורית. זאת בדיוק הסיבה שבגללה הוא שובץ לתפקיד הכי קשה בצמרת האוצר. התפקיד שלו הוא לעמוד ולהשמיע אזעקת צונאמי מפני כל חריגה תקציבית ולהציג את המצב בשקיפות מלאה. על רקע זה הוא התנגש לא אחת עם מנכ"ל משרד האוצר הקודם שי באב"ד. זה קרה על רקע תלונות למבקר המדינה על "הנדסה חשבונאית", שנועדה להציג תמונת מצב מעוותת של הגירעון בתקציב המדינה.
מרידור גם "הואשם" בכך שהדליף לראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ ערב הבחירות כי מצבו של המשק גרוע בהרבה מכפי שמשתקף בנתונים. בקיצור, הממונה על התקציבים הפך לשק החבטות של פוליטיקאים מהימין, רק משום שהעז להציב את המראה שדרכה השתקפה תמונת המצב המדאיגה של המשק.
כעת כבר מואשם מרידור בתדרוכים נגד המדיניות הממשלתית, במטרה לטרפד את הסיוע לארגוני העצמאים. ה"האשמות" נגדו הופנו על ידי ח"כ שלמה קרעי, מיושבי הספסלים האחוריים של הקואליציה. הוא בן הטיפוחים הכלכלי התורן של נתניהו ובנו יאיר, ובזכות דעותיו הניאו־קפיטליסטיות הוא הוקפץ לשורות הראשונות. השנייה לו בעוצמת הגידופים היא רק ח"כ אוסנת מארק.
נתניהו, החומד את קופת האוצר, מקיף את עצמו ב"יסמנים" כדוגמת יועצו הכלכלי אבי שמחון, שגייס לטענתו כלכלנים התומכים בתוכנית המענקים. אגב "יסמנים", בכל התחומים הפוליטיים האחרים לא חסרים לנתניהו כאלה, אבל אנשי משק וכלכלה כן. מה טבעי יותר מכך שקרן טרנר־אייל, מנכ"לית האוצר, תעניק גיבוי לממונה על התקציבים הכפוף לה ושעבדה לצדו בעבר. אלא שטרנר־אייל, שתפקידה מסתכם בעיקר בהענקת גיבוי מקצועי לכפופיה, ספגה נזיפה משר האוצר, שמינה אותה לתפקיד לאחר שהחזיר אותה מחופשת היריון.
התרעות פיקוד העורף