ביום שלישי הקרוב (04.08.20) יערך דיון מחודש בפסק דין "הבוגדת" בבית משפט העליון. מדובר בפסק דין שעורר מהומה גדולה בזירה המשפטית בישראל. במסגרת הדיון הקרוב בבג"ץ, תעלה השאלה המהותית בדבר הזכויות המעוגנות בסעיפי חוק יחסי ממון וחזקת השיתוף בין בני זוג, וכיצד הן באות לידי ביטוי, דה פקטו, במקרים של בגידה. 

"פסק דין הבוגדת" הוכרע בפסיקתו של בית הדין הרבני הגדול אשתקד, וקבע הלכה למעשה, שאישה אשר בגדה בבעלה אינה זכאית לקבל מחצית מהבית המשותף, שבו התגוררו בני הזוג יחד עם ילדיהם במהלך ה-20 שנה האחרונות. 

הפסיקה המשפטית של בית הדין הרבני בעניין "הבוגדת" עוררה הדים רבים וביקורת חריפה, זאת בעקבות ההנחה שהכרעתו נובעת בעיקרה משיקולי דת ומוסר המנחים את בית הדין הרבני. יחד עם זאת, אסור לשכוח שמדובר בסוגייה משפטית מורכבת וסבוכה הדורשת ידע משפטי נרחב על בוריו, ומכילה שיקולים משפטיים רבים המושתתים על חוקים והלכות שנקבעו במהלך השנים בפסיקות השונות.

לפניה ישירה אל עורך הדין מיכאל דקר ממשרד עו"ד כהן, דקר, פקס וברוש לחץ/י כאן

רקע משפטי על קצה המזלג: חזקת השיתוף אל מול חוק יחסי ממון 
ראשית חשוב שנבין את הסוגייה המשפטית. מחד גיסא, קיים "חוק יחסי ממון בין בני זוג", החל על כל בני הזוג אשר נישאו לאחר שנת 1974 ומטרתו להסדיר את סוגיית חלוקת הרכוש בין בני הזוג בעת גירושין. חוק יחסי ממון קובע כי כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית מרכושם המשותף. אולם יחד עם זאת, קובע החוק שרכוש ונכסים שהיו שייכים לבן הזוג טרם הנישואין שנרכשו או ניתנו לו במתנה או ירושה - לא יחולקו בין בני הזוג ואם ישנן השגות בעניין חלוקת הרכוש, חובת ההוכחה חלה על "המקבל" ולא על "המשתף". אלא אם כן, חתמו בני הזוג על הסכם ממון מרצון והסדירו ביניהם את חלוקת הרכוש המשותף. 

מאידך גיסא, קיימת הלכת השיתוף, לפיה בני זוג שנישאו טרם שנת 1974 וניהלו אורח חיים זוגי תקין שהכיל בין היתר, מגורים משותפים גם בדירה אותה הביא אחד מבני הזוג טרם הנישואין, התנהלות כלכלית משותפת וכדו', הרי שקיימת חזקה כי יש כוונת שיתוף בדבר הרכוש שהביאו טרם הנישואין וכמובן גם מה שצברו יחד במהלך השנים. חשוב לציין כי זוגות שנישאו טרם שנת 1974 והרכוש אינו בבעלות משותפת של שניהם, בעת שעולות השגות בנושא, חובת ההוכחה לאי כוונת שיתוף חלה על "המשתף". 

דילמה מוסרית אל מול דילמה משפטית: מחלוקת חלוקת הרכוש  
כעת לאחר שנגענו על קצה המזלג בבסיס המשפטי עליו מושתת פסק דין "הבוגדת", שמתאר הלכה למעשה, מחלוקת מהותית אודות חלוקת בית מגורים משותף בעת גירושין כתוצאה מבגידה. מחלוקת שטמונה בעיקרה בדילמה המוסרית שניצבת אל מול הדילמה המשפטית, ונעה בין דיני הלכות השיתוף לבין דיני יחסי ממון המוטלים על בני הזוג במקרים של גירושין ופרידה.

אם כן, בפסק הדין המדובר, הבעל הביא עימו לנישואיו מגרש שקיבל בירושה חודשים ספורים טרם הנישואין. בעקבות הירושה הבעל החליט להעביר חלק מזכויות ירושת המגרש לקבלן, וזאת בתמורה לבניית בית המגורים שנרשם על שמו, אך יהווה הן בעבורו והן בעבור אשתו הטרייה קורת גג וקרקע פורייה להקמת משפחה. במהלך השנים התגוררו השניים כזוג בבית יחד עם ילדיהם עד למשבר הבגידה של האישה בבעלה. 

כאמור, "פסק דין הבוגדת" הגיע לפתחו של בית הדין הרבני, והכרעתו עוררה דעות שנויות במחלוקת. אולם, על אף הסערה הגדולה, לא מן הנמנע לתת תשומת לב למורכבות סעיפי החוק ולדקויותיו בכל מקרה ומקרה לגופו.

האם ניתן להוכיח כוונת שיתוף בבית המגורים?
"בפסק דין הבוגדת" שיעלה לדיון היום בכותלי בית המשפט העליון, חל חוק יחסי ממון על בני הזוג מכיוון שנישאו בשנת 1982, דהיינו, על פי חוק זה, בן זוג שברשותו נכסים שרכש או קיבל בירושה או מתנה אינו מחויב בשיתופם. מה שכן, במקרה שכזה אכן יכולה להתקיים חזקת השיתוף - אשר עולה בקנה אחד עם חזקת מתנה. עניין השיתוף מעלה סוגייה משפטית, כבדת משקל, הדורשת התייחסות בכובד ראש. 

בכדי לממש את קיום חזקת השיתוף צריכים להוכיח כוונת שיתוף, כוונת שיתוף שקולה למתנה, ומתנה ניתן לקחת בחזרה כאשר נותן המתנה, קרי הצד "הנותן", ירד מנכסיו או כאשר הצד "המקבל" התנהג בצורה מחפירה ושינה פניו לרעה כלפי הצד "הנותן". הדיון המחודש בבג"ץ שעתיד להתקיים היום, יבחן לעומקו של עניין את הפסיקה ויתייחס לכל השיקולים והנסיבות הרלוונטיות ויכריע בעניינה. 

אם כן, בפסק דין "הבוגדת", העותרת הפלונית עתרה לבג"ץ בטענה כי ניתן משקל גדול מדי למקרה הבגידה ומדובר בענישה מוסרית שמושתתת על ערכי הדת היהודית. אולם, כנגד עתירתה, השיבו שופטי העליון, מינץ ושטיין ונימקו שהפסיקה מושתתת בחלקה על הבגידה אך לא רק, אלא גם על ההיבט המשפטי של הבעלות בקרקע טרם הנישואין ולתנאי חזקת השיתוף, ולפיכך אין להתערב בשיקול דעתו של בית הדין הרבני הגדול. 

מנגד, נשמע קולו של השופט עמית שטען שבמקרה של פסק הדין הנוכחי, ייתכן שניתן משקל רב לעניין הבגידה שהיווה כשיקול עיקרי ומרכזי בהכרעה המשפטית. אך הדגיש כי למעשה אין כל רמז לכך שלא הייתה כוונת שיתוף לבעל במקרה של בגידה. על כן, "פסק דין הבוגדת" עלול להוות תקדים ופרצה בחוק בקביעת כלל משפטי גורף שלפיו אין כוונת שיתוף בכל מקרה של בגידה. לפיכך, יש צורך בדיון מחודש. 

האם יש לבגידה משמעות בהיבט המשפטי של חלוקת הרכוש?
יש להזכיר בהקשר זה, שקולות העבר שנשמעו מבית המשפט העליון העידו: "שאין להחיל עונש מוסרי בעניין חלוקת הרכוש על בן זוג שלא היה נאמן מינית". קולות שאינם עולים בקנה אחד עם הפרשנויות השונות אודות הפסיקה המדוברת. כמו כן, חשוב להדגיש בעניין זה את "הלכת דרור" שהוכרע לפני שנים וקבע, הלכה למעשה, שבגידה ונטישת הבית אכן עלולות ליצור קרע בין בני זוג ולשים סוף לשיתוף ביניהם, אך אין להיענש עליהם למפרע באמצעות נטילת זכויות רכוש משותף. אולם, בניגוד למקרה הנוכחי, בהלכת דרור דירת המגורים נקנתה במאמץ משותף ונרשמה על שניהם. 

זאת ועוד, המשפט הישראלי מתייחס לבגידה במסגרת חוק פקודת הנזיקין (סעיף 62) וקובע כי אין להכיר משפטית בתביעה מסוג זה כלפי צד שלישי. דהיינו, בגידה מהווה טאבו, קרי איסור חברתי, דתי ומוסרי. אולם, יחד עם זאת אין להכיר בה בעולם המשפט. אם כן, חרף הביקורות הרבות, אין זה ודאי שהפסיקה הוכרעה על בסיס ענייני דת ומוסר ואף ייתכן ששיקוליה התבססו על החוק היבש של יחסי ממון בין בני זוג.

לדברי עורכת הדין, ענת לוי ממשרד כהן, דקר, פקס וברוש, המתמחה בדיני משפחה וירושה: "לאור פסק דין "הבוגדת" חשוב שבית המשפט יביע את עמדתו ביחס למקרים בהם הגבר בוגד ודירת המגורים הובאה לנישואין על ידי האישה, והיא לא נרכשה ממאמץ משותף".

עוד ממשיכה ומוסיפה ענת: "כי ישנם מקרים רבים בהם היד קלה על ההדק כלפי הזירה המשפטית, ככל הנראה ברוב המקרים אין ביכולתו של הציבור הרחב להתייחס למכלול ההיבטים המשפטיים והשיקולים הרבים שנלקחים בחשבון בעת הכרעת הדין. לפיכך, חשוב לזכור לתת את הקרדיט הראוי למיטב מומחי המשפט הישראלי, ולזכור תמיד שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. שיפוטיות וביקורתיות אודות פסיקה מהוות סממן חיובי למימוש חופש הביטוי במדינה דמוקרטית. אולם יחד עם זאת, הן מצריכות, בראש ובראשונה, ידע משפטי נרחב הדרוש לבחינת סוגיות משפטיות לעומקן, תוך התייחסות למכלול ההיבטים השונים. כאשר רק לאחר בחינה מעמיקה של הסוגייה, ניתן לבחון את הערכאה השיפוטית ופסיקתה בין אם מדובר בבית הדין הרבני, ובין אם מדובר בבית המשפט העליון".

 הכתבה נכתבה בסיוע שני כנפו.

משרד עו"ד כהן, דקר, פקס וברוש עוסק בדיני משפחה, חלוקת רכוש, התרת נישואים, יחסי ממון, צוואות וירושות ומשפט אזרחי ומסחרי. הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לחלוקת רכוש LawGuide.

צוות משרד עורכי הדין כהן, דקר, פקס וברוש (צילום: שירי דקר)צוות משרד עורכי הדין כהן, דקר, פקס וברוש (צילום: שירי דקר)

* לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.