הפרקליטות ערערה לביהמ"ש המחוזי בחיפה על זיכויו מחמת הספק של איבגי מהאישומים השלישי והרביעי שיוחסו לו בכתב האישום (מעשה מגונה והטרדה מינית), וכן על קולת העונש שהוטל עליו בגין הרשעתו בעבירות של מעשים מגונים שיוחסו לו באישום הראשון – 6 חודשי עבודות שירות ופיצוי בסך 10,000 שקל למתלוננת. ההחלטה על הגשת הערעור התקבלה ע"י פרקליט המחוז, עו"ד עמית איסמן.
המדינה סבורה, כי בחינה כוללת של עדויות הנשים ושל כלל הראיות שהוגשו בתיק, וקביעות בית המשפט לגביהן, חייבה את המסקנה ולפיה יש להרשיע את איבגי באישומים שיוחסו לו בכתב האישום. זאת, ודאי כאשר שלוש המתלוננות בתיק - נשים שהן זרות זו לזו, ממקומות ומתחומים שונים, סיפרו כל אחת על האופן שבו פגשו את איבגי ונפגעו ממנו - בין במגע מיני אסור, ובין בדיבור מבזה ומשפיל.
הדברים מקבלים משנה תוקף, למקרא התייחסותו של בית המשפט השלום לעדותו של איבגי. ביחס לאישום השלישי ממנו זוכה איבגי, נכתב בהכרעת הדין: "שוב ושוב נמנע הנאשם מלהתחייב על גרסה, תוך שהוא משבץ את עדותו בטענות ובגרסאות – חלקן כבושות, חלקן תמוהות, וחלקן נותרו כטענות בעלמא, ללא כל ביסוס או תמיכה... עדותו של הנאשם הייתה מתחמקת, כבושה בחלקה, ובלתי מהימנה ברובה. היא אינה ראויה לאמון בעיניי...". לטענת המדינה, חוסר מהימנות גרסתו של איבגי, על התחמקויותיו והתפתלויותיו, משליכה על המסד הראייתי כנגדו בכל האישומים.
לעמדת הפרקליטות, הקביעות האמורות לצד מכלול האירועים והראיות שהובאו בפני בית משפט השלום, היו צריכים להוביל להרשעתו של איבגי באישומים מהם זוכה.