מאז אותו יום משנה חיים באמצע חודש מרץ השנה, שום דבר כבר לא ממש כמו שהיה. בתי הדיור המוגן היו בין הראשונים שספגו את הדף פצצת הקורונה. בעיקר, כפועל יוצא ישיר של חוסר ההבחנה באמצעי תקשורת בינם לבין המחלקות הסיעודיות בבתי האבות, שחוו בפועל את ההתפרצויות הקשות של המחלה.
אף על פי שאמצעי התקשורת למדו, עם הזמן, לדייק את ההבחנה בין בתי הדיור המוגן לבתי האבות, בתי הדיור המוגן ממשיכים לשלם את מחיר הקורונה. האפיון שלהם, כמסגרת שוקקת אדם ואינטראקציה חברתית, משפיע על ציבור המתעניינים בשני אופנים מנוגדים במקביל: מחד, הוא מייצר הרתעה, בשל החשש מפני חשיפת יתר למחלה.
מאידך, הוא כמו מים צוננים על נפש עייפה: בימים של בידוד חברתי, כשהבדידות מתחדדת, הצורך להשתייך, לתת ולקבל מעטפת קהילתית - מתעצם. הבטחון הבריאותי והאישי, שגם הם מיתרונותיו המובהקים של הדיור המוגן, מהווים גם הם אבן שואבת בימים שהשבריריות הבריאותית שולטת בשיח היומיומי והרעש הסביבתי גובר.
כתבה זו נועדה לשרת אתכם, שקיבלתם החלטה זו. מטרתה להאיר את עיניכם ולהעיר את תשומת ליבכם לצורך בהרחבת מבט-העל, בו אתם בוחנים את ההתקשרות עם בית הדיור המוגן בימי שגרה. הוא נועד להמליץ לכם לשקלל פנימה גם את רכיב הקורונה, בשני היבטים עיקריים:
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף