החברה בישראל מתבגרת ומזדקנת בייחוד כשתוחלת החיים עולה, כך שמצעירים אנו עוברים טרנספורמציה דמוגרפית למבוגרים וזקנים. שכבת הגיל שגדלה בקצב מהיר ביותר היא אוכלוסיית בני ה-65 ומעלה. התבגרות והזדקנות חלק מהאוכלוסייה הישראלית מחייבת אותנו כחברה לבצע חשיבה מעמיקה יותר בנושא ולהעניק הזדמנויות ל"מזדקנים החדשים".
בחברה הישראלית מציאות זו נוצרת בשל מודעות חברתית לתופעה המכונה "גילנות"Ageism - , ומכאן קיומה של הפליה כלפי קבוצות גיל אשר בשלבי התבגרותם יכולתם הקוגניטיבית נפגעת וחירותם נשללת רק בשל גילם הכרונולוגי והיותם זקנים.
הערכאות השיפוטיות נדרשות להכריע בסוגיות חוקיות ובסכסוכים המערבים שאלות ערכיות, זכויות זקנים ומעמד, וזאת בכל הנוגע למקומם של זקנים במשפט הישראלי. מדובר בתחום משפטי רגיש המחייב רגישות יתר, הבנה ומודעות לזקנה בהיבט המשפטי.
כיום, ענף זה ("הגילנות") מתפתח גם בשל העמקת המודעות החברתית והפוליטית וכולם מגלים כי למשפט יש רלוונטיות גדולה לעולמם של הזקנים. העת הבשילה אפוא לכך שמודעות זו תבוא לידי ביטוי ציבורי, כאשר למחוקק עוד צפויה עשייה רבה במתן עצות משפטיות נבונות ובמתן הכרעות המעוגנות בחוק.
תחילת "פלישתו" של תחום כה אינטימי ופנים - משפחתי לעולם המשפט גרם לענפי משפט רבים להתפתח בהתאם. כך, דיני החוזים העוסקים בדיור מוגן, בתי חולים סיעודיים ובתי אבות מוצאים את עצמם דנים במושגים דוגמת עושק, דעה צלולה והשפעה בלתי הוגנת. כך גם בתחום דיני עבודה שכלל פיתוח של החוק לשוויון ההזדמנויות בעבודה ושל חוק דמי מחלה התומך בבני משפחה המטפלים בזקנים ונעדרים בשל כך מעבודתם.
אנו, עורכות דין המתמחות בתחום המשפחה, מוצאות התפתחות רבה בטיפול בנושא משפט הזקנה הנובעת מגידול ניכר בשיעורי הגירושין, מעלייה בתוחלת החיים ועוד. המציאות החברתית הזו הציפה סוגיות משפטיות שבעבר כלל לא היו קיימות, או לפחות לא הגיעו לפתחם של בתי המשפט. כיום אנו מוצאים מערכים משפטיים תלת דוריים ואף ארבע דוריים, כמו גם מחלוקות הנובעות מזוגיות שנייה ואף שלישית.
יש פעמים שאדם בן 80 ימצא את עצמו בסבך משפטי מול יורש של אשתו המנוחה שאינו בנו. ישנם מקרים שבהם הסבים והסבתות נאלצים לפרנס את הנכדים. בפסק דין "היתומה נגד האלמנה" סבתא הגישה תביעה לקביעת הסדרי ראייה עם נכדתה מבנה המנוח אשר נספה בתאונת דרכים, היות שכלתה האלמנה סירבה לקיים את הקשר בין בתה הקטינה לסבתא.
מחקרים רבים הצביעו על החשיבות החברתית והפסיכולוגית של הקשרים התלת דוריים, ומדינות שונות כבר חוקקו חוקים ספציפיים המסדירים את זכויות הסבים והסבתות לקיים קשר עם נכדיהם ללא תלות בהורים. בארצות הברית, למשל, במקרים של התפרקות המשפחה הגרעינית, הסבים והסבתות מקבלים משמורת, אפשרות לאימוץ ואפוטרופסות. חדירת המשפט לתחום זה מבטאת באופן ברור את חשיבות החוק והמשפט ביחס לעולמם של הזקנים.
החוק הישראלי המקורי הראשון, שהקנה כלים משמעותיים להתמודד עם בעיית ההתעללות בזקנים הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב- 1962. מוסד האפוטרופוס מבוסס על התפיסה הפטרנליסטית המייחסת למדינה את הזכות והחובה להעניק הגנה לאותם אנשים אשר אינם יכולים לדאוג לענייניהם. עם זאת, הגבלת כשרותו של אדם פוגעת קשות בזכות הזקן לאוטונומיה. חשוב להבהיר כי לפי המצב המשפטי השורר כיום בארץ, כל זמן שקשיש לא הוכרז פסול דין, הוא חופשי לעשות ברכושו כרצונו.
מינוי אפוטרופוס אפשרי במקרים רבים, ומשמש לא פעם לחלץ זקנים ממצב קשה שבו הם נתונים כגון ניצול, הזנחה או התעללות. לא אחת, מינוי של אפוטרופוס, שמגן על זקנים בחסות צו שיפוטי, מאפשר להעניק להם טיפול ראוי והולם. נוסף על כך, סמכויותיו החוקיות של האפוטרופוס אפשרו גם התערבות וקבלת החלטות שהגנו על הזקנים מפני הפוגעים.
מכל הנאמר, יש להסיק כי החברה המודרנית מתקדמת גם ביחס, בדאגה ובחשיבות שהיא מעניקה לרווחתו של הקשיש. החברה בכללותה הופכת מוסרית יותר והמשפט צועד בעקבותיה.
וכבר נאמר בתורת ישראל, בפרקי אבות, ג' ו': "זקנה ושיבה נאה לצדיקים ונאה לעולם".
* לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף