ירושה בהיעדר צוואה: האם ניתן לשלול את זכות הירושה של בן הזוג?

לאחרונה נתקלתי בשאלה מעניינת שלא נתתי דעתי עליה קודם לכן.

בשנים האחרונות נדונו מספר מקרי גבול בבתי המשפט לענייני משפחה, מהם ניתן להיווכח כי דעת השופטים אינה נוחה מיישום המבחן הפורמאלי הנזכר לעיל כלשונו, הואיל ויהיו מקרים שבהם הוא יוביל לתוצאה שנראית צורמת ולא הוגנת.

על פסק דין זה הוגש ערעור שהתקבל על ידי בית המשפט המחוזי (עמ"ש 38845-10-12). בפסק דינו בערעור הסתמך בית המשפט, בין היתר, על חוות דעתו של בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לפיה לאורך השנים הוכר בפסיקה המבחן הפורמאלי, ועל אף שלכאורה נוסח הסעיף מאפשר פרשנות מהותית, אימוץ המבחן המהותי יחייב מענה לשאלות עובדתיות רבות – ביניהן מועד הקרע בין הצדדים לעומת מועד הפטירה, מערכות יחסים אחרות וטיבן, האם מדובר בנתק שניתן היה לאיחוי- שאלות עליהן יהיה קשה לענות כשלפחות אחד הצדדים כבר נפטר, וגם אז בית המשפט יחויב להעריך את הנפקות של אותן עובדות ולקבוע דרגה ממנה ניתן יהיה לבטל זכויות בן זוג נשוי על פי החוק.

בית המשפט קובע כי אין מקום בעניין זה ל"חקיקה שיפוטית", בעיקר לאור העובדה כי כל אחד מבני הזוג יכול למנוע מבן זוגו לרשת אותו בדרך מאוד פשוטה – באמצעות עריכת צוואה. לכן, לדעת בית המשפט נותרה על כנה ההלכה שקבעה כי נותר המבחן הפורמאלי – הזדקקות לגט. הואיל ומדובר בפסיקה של בית משפט מחוזי, הרי שהיא יוצרת תקדים מחייב כלפי בתי המשפט לענייני משפחה.

כך, במספר עניינים אחרים בהם בני הזוג חיו בפירוד וניסו להתגרש אך הדבר לא הסתייע מסיבות שונות, וגם כשלאחד מהם אף נולד ילד מקשר עם בן זוג אחר, נקבע כי העובדה שפורמאלית היו עדיין נשואים בעת הפטירה, יוצרת לבן הזוג הנותר סטטוס של בן זוג, לצורך מימוש זכויות לפי חוק הירושה.

הניסיונות לייצר "חקיקה שיפוטית" שתאפשר לבית המשפט לפרש את המונח "בן זוג" ולשלול זכות ירושה מבן זוג נשוי במקרי קצה, נדחו פעם אחר פעם, לטובת יציבות ההלכה.

האישה פיתחה בשלב כלשהו (תוך מחלוקת אם עוד קודם לקרות התאונה או מעט לאחר מכן) מערכת יחסים זוגית עם אחר, שהיה אף הוא נשוי לאחרת. השניים התגוררו יחד תקופה ארוכה ואף גידלו יחד ילד. ניסיונות הוריו של המנוח להביא לגירושין בין האישה ובין המנוח, בעת שזה האחרון היה "צמח", כשלו מסיבות שונות, והאישה אף נהגה לבקר אותו ולטפל בו (אף על פי שחיה עם אחר).

בפסק דין ארוך ומנומק היטב, הסוקר את התגלגלות הפסיקה בעניין, קבע כבוד השופט אליהו כי העובדה שהאישה ניהלה מערכת יחסים ארוכה וממושכת עם בן זוג אחר, כולל ניהול משק בית משותף, מאיינת את מעמדה כבת זוגו של המנוח ושוללת ממנה זכות ירושה כ"בת זוג".

השופט קובע כי לדעתו, גם פסיקות בית המשפט הקודמות, לא נקטו בגישה "פורמאלית" גרידא, אלא בחנו בכל אחד מהמקרים את מערכת היחסים לעומק.

בפסק הדין מצוין כי בשנת 2006 פורסם תזכיר חוק דיני ממונות, בו נקבעו הגדרות למונחים "בן זוג" ו- "פרוד" לפי חוק הירושה. תזכיר זה לא הפך לדבר חקיקה ואפילו לא להצעת חוק, אולם ניתן להיווכח ממנו כי גם המחוקק היה ער לבעייתיות בהעדר הגדרה מפורשת למונח בחוק הירושה.

לעניות דעתי, ראוי שהמחוקק ייתן דעתו לעניין, כדי להימנע מ"מדרון חלקלק", ולקבוע באיזה נסיבות בית המשפט יהיה רשאי לקבוע כי אין לבן הזוג שנשוי פורמאלית למנוח, זכויות בירושה. במישור הפרקטי, מומלץ כי אדם המעוניין לשלול זכויות ירושה ממי שהיה פעם בן זוגו - יבטיח זאת באמצעות עריכת צוואה מתאימה.

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.