יום הזיכרון הבינלאומי לשואה תמיד היה מועד שבו העולם עצר לרגע כדי לזכור, ולצערנו עם השנים יש פחות ופחות מי שזוכרים ויודעים, מרחק השנים עושה את שלו, אך השנה יהיה ביום זה משהו שונה. זה יום זיכרון שכולנו חשים משהו, מעט מזערי ממה שחשו יהודים באותם ימים. לא מדובר רק בעניין סימבולי, אלא מדובר בתחושות שחשוב לנו לרתום אותן לעשיה נכונה.
אינני טוען שאפשר להשוות, וגם לא צריך להשוות, שום דבר לא ישווה למה שקרה אז. אבל המשבר הבריאותי, היציאה מהשגרה, תחושת החרדה על הפרנסה, השהות הממושכת בבית, הבדידות, כל אלה יוצרים סיטואציות פסיכולוגיות שרוב מוחלט של האנשים בדור הזה לא חוו מעולם. והחוויה הלא פשוטה הזו, יכולה לסייע במידת מה ליצור הזדהות. וזה זמן שאכן ההזדהות הזו נדרשת.
האחריות שלנו כדור שני, שלישי (ורביעי), היא לא רק לזכור ולספר, אלא לנסות גם להקל. כל השנים יום השואה הבינלאומי היה בעיקר עניין סימבולי, השנה יש כאן ממד מעשי לא מבוטל. כל מי שיש לו קרוב משפחה, שכן או מכר שהוא ניצול שואה, חשוב מאד שאנחנו נהיה כאן עבורם.
כמי שעוסק מזה 4 עשורים במאבק למען זכויות ניצולי שואה, שנוכח למעשי ומחדלי המדינה בנושא, אני סבור שגם למדינה יש הרבה דברים שהיא צריכה ויכולה לעשות, אך אל לנו לסמוך על המדינה. מטבע הדברים, למערכות בירוקרטיות לוקח הרבה זמן עד שהן מצליחות לייצר מענה, והן תמיד כפופות למערכת הפוליטית שאצלנו כבר כמה שנים איננה יציבה ואיננה מתפקדת דיה.
אני מקווה שמשבר הקורונה יסתיים בחודשים הקרובים, שהעולם ישוב לתיקונו ושעבור כולנו כל החוויה הזו תישאר אך זיכרון רחוק. אך עד שזה יקרה, אנחנו צריכים להיות ערניים מאד וקשובים לכך שכמה שלנו קשה, לשורדי השואה קשה הרבה יותר וזו האחריות שלנו לסייע להם בכל האפשר.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף