בית הדין האזורי לעבודה קיבל לאחרונה תביעה כספית בגין זכויות סוציאליות שהגיש עובד נגרייה באמצעות עורך הדין עופר בן אב"י נגד מעסיקו - בעל נגרייה לשעבר ונגד החברה שהעסיקה אותו במשך חמישה חודשים לפני שהתפטר עקב הלנת שכר. השופטת קבעה כי לפי הוראות חוק הגנת השכר המעסיק החדש נושא בחובות של המעסיק הקודם ביחס להפרשות לקופת גמל ולשכר עבודה. על כן נקבע כי החברה תשלם לעובד פיצוי כולל בסך של 80,654 שקלים עבור פיצויי פיטורין, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות.
לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, העובד עבד בנגרייה בבעלות פרטית מחודש אפריל בשנת 2015 ועד לחודש יוני בשנת 2018. ממועד תחילת עבודתו בנגרייה, קיבל העובד תלושי שכר מבעל הנגרייה ואילו החל מחודש פברואר בשנת 2018 ועד לסיום העסקתו בחודש יוני בשנת 2018 קיבל את תלושי השכר מהחברה שנכנסה בנעלי הבעלים לצורך הפעלת הנגרייה.
לפניה ישירה אל עורך דין ומגשר עופר בן אב"י, לחץ/י כאן
העובד טען שעבד באותה נגרייה ובאותו תפקיד תוך שמירה על רצף העסקה
העובד טען באמצעות עורך דינו עופר בן אב"י כי הוא הועסק כנגר בנגרייה על ידי בעליה במהלך התקופה הראשונה ובהמשך, תוך שמירה על רצף העסקה, עבר לעבוד תחת החברה באותה נגרייה ובאותו תפקיד עד לתאריך 25.6.18 לטענתו, במשך כל תקופת עבודתו, תשלום שכרו והפיקוח על עבודתו נעשו על ידי המעסיק הראשון, והוא לא ידע כי הועבר להעסקה על ידי החברה. עוד נטען כי החברה מחויבת לשלם את זכויותיו הסוציאליות בגין כל תקופת עבודתו בנגרייה.
בעל הנגרייה לא ערך מול העובד גמר חשבון לפני חילופי המעסיקים
העובד הוסיף וטען באמצעות עורך דינו עופר בן אב"י כי בעל הנגרייה לא ערך מולו גמר חשבון עם סיום העסקתו והותיר אחריו חובות רבים ביחס לתשלום זכויותיו הסוציאליות. לטענתו, מאחר שעבר להעסקה באמצעות החברה, שמירת רצף הזכויות לפי משפט העבודה מחייבת את החברה, מעסיקתו האחרונה, לשאת בתשלום מלוא זכויותיו.
מנגד, החברה טענה כי העובד לא הוכיח רצף תעסוקתי בנגרייה, מכיוון שהועסק על ידי בעל הנגרייה במשך כל התקופה ורק בחלק קטן ממנה הועסק חלקית גם על ידי החברה כאשר אין בכך כדי לחייב את החברה בחובותיו של בעל הנגרייה.
החברה התנערה מאחריות לחובות המעסיק הקודם
לפי גרסת החברה, היא התקשרה עם בעל הנגרייה לצורך ביצוע פרויקט והעובד הועסק על ידה במהלך תקופת הפרויקט אך ביצע במקביל גם עבודות נוספות עבור מעסיקו - בעל הנגרייה. החברה הוסיפה כי לא מדובר בחילופי מעסיקים ולכן ככל שחלות עליה חובות כלשהן הן מתייחסות אך ורק לתקופת העסקתו של העובד בחברה בין החודשים פברואר עד מאי בשנת 2018.
החברה נושאת באחריות לזכויות העובד הנובעות מהיותה מעסיקתו האחרונה
לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, השופטת קבעה כי החברה נכנסה בנעליו של בעל הנגרייה לצורך הפעלתה ולכן יש לראות בה כמעסיקתו האחרונה של העובד בנגרייה. לפיכך, נקבע כי החברה נושאת באחריות לזכויות התובע ביחס לארבעת החודשים שבהם עבד תחתיה כמו גם לזכויות הנובעות מהיותה מעסיקתו האחרונה של העובד מכוח הוראות חוק הגנת השכר.
לפי קביעת השופטת, פסיקת בתי הדין לעבודה רואה בחומרה התנהלות מעסיקים שמעבירים עובד מיד ליד מבלי שמיידעים אותו בדבר העברתו בין מעסיקים. לפיכך, השופטת קיבלה את טענת העובד לפיה הוא לא קיבל שכר לחודש מאי בשנת 2018 וקבעה כי החברה נושאת באחריות לשלם לעובד עבור עבודתו בחודשים מאי ויוני בשנת 2018.
המעסיק האחרון שפיטר את העובד מחויב לשלם לו פיצויי פיטורים עבור כל תקופת העסקתו
בסוגיית פיצויי הפיטורים השופטת ציינה כי המעסיק האחרון שפיטר את העובד מחויב לשלם לו פיצויי פיטורים ביחס לכל תקופת עבודתו. עוד נקבע כי מאחר ששכרו של העובד לחודש מאי בשנת 2018 לא שולם לו, יש לראותו כמתפטר בדין מפוטר הזכאי לקבל פיצויי פיטורים מלאים ממעסיקו.
השופטת ציינה כי לפי סעיף 30 לחוק הגנת השכר המעסיק החדש ערב לחובותיו של המעסיק הקודם בעת חילופי מעסיקים וזאת בכל הקשור לשכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל. על כן נקבע כי החברה תשלם לעובד תוספת גמול עבור שעות נוספות ועבור הפרשות לפנסיה. עוד נקבע כי לפי הוראות חוק חופשה שנתית שלפיהן פדיון חופשה, דמי חופשה ותמורת חופשה ייחשבו אף הם כשכר עבודה, הרי שלפי סעיף 30 לחוק הגנת השכר, נקבע שהחברה מחויבת לשלם לעובד פדיון חופשה עבור 39 חודשי עבודה. יתרה מזאת, השופטת קבעה כי החברה לא הוכיחה שמסרה טופס הודעה על תנאי עבודה לעובד עם תחילת העסקתו תחתיה ולכן חייבה אותה לפצות את העובד בגין מחדלה.
החברה תשלם לעובד פיצויים בסך כולל של 80,654 שקלים
בסופו של דבר, השופטת קבעה כי החברה תשלם לעובד פיצוי כולל בסך של 80,654 שקלים. הפיצוי נפסק עבור הפרשי שכר בסך של 12,833 שקלים, פיצויי פיטורין בסך של 22,750 שקלים, גמול שעות נוספת בסך של 18,346 שקלים, הפרשות לפנסיה בסך של 13,860 שקלים, פדיון חופשה בסך של 10,920 שקלים, דמי הבראה בסך של 945 שקלים ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העבודה בסך 1,000 שקלים.
נוסף על כך, השופטת קבעה כי החברה תשלם את הוצאות משפטו של העובד בסך של 7,000 שקלים.
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לזכויות עובדים LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.