לדבריו, בשנת 1996, כאשר פורסמו מסקנות ועדת שמגר לעניין רצח רבין ז"ל, עוד ניתן היה להסביר, במידה מסוימת, את בחירת ראשי הוועדה שלא לחשוף פרטים רבים מהפרשה בציבור, "אם בשל הצורך, כביכול, לשמור בסוד את אופן פעולת מערך האבטחה סביב אישים חשובים בישראל, ואם בשביל לא לגלות את האופי והדרך שבה הופעלו סוכנים בקרב האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, מסיבות של ביטחון פנים". לדבריו, סודיות זו של דרכי פעולה היא לגיטימית, וקיימת בכל העולם, בכל הנוגע להפעלת זרועות הביטחון והביון.
לטענת זלינגר, "בחלוף יותר מ־25 שנה מהרצח, לאחר ששיטות הפעולה של המחלקה היהודית בשב"כ ושל המחלקה לאבטחת אישים בשב"כ, כבר הפכו מזמן אנכרוניסטיות לחלוטין, ועברו ודאי גלגולים ושכלולים רבים, לא ברורה לי יותר העילה הביטחונית לשמירת הסודיות סביב מסקנות הוועדה".
לטענתו, "השמירה הקנאית על תוכנם של הנספחים החסויים והחלקים הסודיים במסקנות ועדת שמגר רק מחזקת את האמונה בתיאוריות קונספירציה שגויות, ומעלה חששות כבדים שטעמיה אינם קשורים כלל במניעי ביטחון, אלא נובעים מרצון לשמור על שלום מקורבים, שכבר מזמן אינם ממלאים תפקיד של עובדי מדינה, ואשר חשיפת האמת בפרשה זו לא תחמיא להם, ועלולה לסכן את מעמדם הציבורי".
"לעניות דעתי, טובתם האישית של מעטים החוששים לקריירה הציבורית שלהם, בטלה בשישים לעומת הצורך של הציבור לדעת את האמת סביב האירוע הקשה ביותר שפקד את הדמוקרטיה הישראלית בכל שנות קיומה", ממשיך ומנמק זלינגר את בקשתו. לסיום, הוא דורש מהיועץ המשפטי לממשלה, להורות על חשיפת כל החלקים החסויים והסודיים בדוח ועדת שמגר בציבור, "או לחלופין, להסביר לציבור, מהן הסיבות האמיתיות להסתרת המסקנות הללו".
זלינגר עומל בימים אלה על כתיבת ספר בשם "האיש שצעק סרק סרק", שבו הוא מבטיח לחשוף פרטים וגילויים חדשים על נסיבות רצח ראש הממשלה, וכן גילויים על מפעל טיוח והסתרה רחב היקף שנעשה בעקבותיו. את בקשת חופש המידע הגיש זלינגר, לצורך העמקת התחקיר לספר.
כמו כן, בשבועות האחרונים, הוא השיק קמפיין גיוס המונים באתר הדסטארט, שמטרתו לממן את המחקר ואת הפקת הספר, וכן לפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק לעומקן את כלל נסיבות רצח רבין.
התרעות פיקוד העורף