לראיון המלא עם ניצב ג'מאל חכרוש:

בכניסה לכפר כנא שבגליל התחתון נראים היטב אותות המהומות שהסעירו לאחרונה את המדינה. כתמים שחורים של צמיגים שרופים מכסים עדיין את הכביש הראשי, עדות אילמת למה שקרה. והנה, כמו במטה של קסם השקט חזר. יהודים וערבים שותים קפה, מנגבים חומוס. הזיכרון קצר, וחודש מאי השחור כבר נשאר מאחור.

במעלה הכפר, מול נוף מדהים ואוויר נקי, ישב ניצב ג'מאל חכרוש, ראש אגף סיף במשטרה, האגף החדש לסיכול פשיעה בחברה הערבית, ודבריו לא אופטימיים. "אישית, המהומות האלה לא הפתיעו אותי, ואני אומר את זה בפה מלא", הצהיר. "צפיתי שיהיו אירועים חמורים בעוצמתם, אפילו יותר מאירועי אוקטובר 2000".

מה בישר עליהם?
"אתן לך נתון מדאיג. אם אני לוקח את הדור הצעיר בחברה הערבית, חבר'ה בגילאי 18־24, אז 33% מהם מובטלים המסתובבים חסרי מעש ברחובות ועתידם מעורפל. אותו צעיר הוא לא רק מתוסכל, אלא קל מאוד להסיתו לכיוון השלילי. המצב חמור יותר בערים המעורבות, שם הנתון בקרב הצעירים הערבים עולה ל־44% אבטלה. אם המדינה רוצה לטפל בבעיה, היא חייבת להתחיל בתחום הזה, במיידי וללא דיחוי, כי אם היא תתמהמה, אז עוצמת האירועים רק תלך ותעלה".

גם בקרב הצעירים היהודים יש לא מעט שנמצאים בשוליים.
"הצעיר הערבי מסיים בית ספר תיכון וחלק באמת ממשיך בלימודיו, אבל לא כל אחד יכול להגיע ללימודים אקדמיים, או בגלל סיבות כלכליות או בגלל רמת השכלה. אותו צעיר כבר לא מוכן ללכת לעבודות שחורות, אז הוא נשאר בחוץ. צעיר יהודי שמסיים תיכון הולך לצבא, יש לו מסגרת מעצבת, אבל הערבי הוא הבעיה האמיתית שתתפוצץ לנו בפנים מדי פעם אם נזניח".

אז לא הלאומנות ואל־אקצא הוציאו את הצעירים לרחובות?
"תמיד תמצא סיבה, אל־אקצא או כל דבר אחר, ואז האירוע יכול בקלות לצאת משליטה. תרד מהסיבות ותיצמד לעובדות. למה בערים המעורבות ההתפוצצות הייתה חזקה יותר? גם בגלל האבטלה וגם בגלל שהצעיר הערבי רואה מקרוב את המקביל היהודי וקשה לו. זה כמו שבאותו בית אח אחד נמצא במצב מצוין והשני במצב לא טוב, ותמיד תמצא אצלו את התסכול וההתדרדרות, ולכן חייבים לפעול. אני מדבר כשוטר במשטרת ישראל וגם כאזרח ערבי. זה לא יכול להמשיך ככה. הממסד היחידי שעובד כיום בחברה הערבית באופן ישיר ומעכשיו לעכשיו זו המשטרה. עזוב כרגע אם היא עושה את עבודתה, יש ממסד אחר שנמצא שם? אתה יכול לשאול למה היו כעת התפרצויות כנגד שוטרים? כי אין מישהו אחר, הם הנציג היחידי. אני אומר את זה מתוך הבית שלי, המשטרה, הפכנו למבוגר האחראי בחברה הערבית".

אז הרגיעה כרגע היא זמנית?
"בן אדם חולה, אם לא תטפל בו, מה יקרה? אני מסכים שיש פשיעה ויש בעיית נשק, אבל אני מצביע על הנקודה הכואבת ביותר. אם יהיו אירועים חמורים בעוד שנתיים, תזכור את מה שאמרתי לך".

המהומות בלוד (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)המהומות בלוד (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)

חכרוש, בן ה־64, הוא יליד כפר כנא, נשוי ואב לארבעה, והוא הניצב המוסלמי הראשון במשטרה. "כל תפקיד שקיבלתי היה 'המוסלמי הראשון'", הוא צוחק. "קורס קצינים, רב־פקד, מפקד תחנה, וכשהתחלתי לא היו שוטרים מוסלמים, ואם כבר היו, אז היה ברור שיקבלו תפקיד לא מעניין ולא ביצועי. התחלתי כש"ג בתחנת משטרת חדרה ומשם השאיפות היו להתפתח. לא דילגתי על אף תפקיד".

למה דווקא שוטר, אם זה היה כזה נדיר?
"שאלה קשה שאין לי עליה הסבר. הרי זה לא תפקיד שנכפה עליך, אבל אם כל אדם יחשוב מה עבר עליו בחייו, הוא יבין שהלא מתוכנן גבר על המתוכנן, וזה מה שקורה במשטרת ישראל. אתה נופל על אירוע שכל התוכניות ההתחלתיות בו מתערבלות. לכן תשאל: האם האירועים שקרו כעת לא יקרו פעם נוספת? לא יכול להבטיח".

ניצב חכרוש עבר לא מעט בזמן עלייתו בסולם הדרגות. הוא היה מפקד משטרת עפולה בזמן פיגועים קשים בעיר, פיקד על משטרת נהריה כשספגה טילים במלחמת לבנון השנייה, ובמבצע צוק איתן עמד כמפקד מול מהומות בוואדי ערה. לא פעם עמד כשוטר, בן מיעוטים, כשאנשים שהכיר הפגינו מנגד. "את הקונפליקט ביני לבין עצמי אעזוב כרגע, זה משהו פנימי, אישי", ביקש. "רק שלפני שאני קצין משטרה, אני קודם כל ערבי. אני מבין את המפגינים, והם מבינים אותי, ואם לא אעמוד מולם, אז מישהו אחר יעמוד, ומה עדיף?".

גם אתה מתוסכל כערבי ממה שקורה, מבין את הזעם?
"אם לא ארגיש תסכול מדי פעם, אז אני לא חי את החברה הערבית. גם אני מדי פעם שואל 'מה הלאה?'. צריך לטפל בבעיות. כשהיו מהומות בוואדי ערה, עמדתי שם אישית ובהידברות עם המנהיגות המקומית הכביש הראשי לא נסגר אפילו לשעה, ומה הסתבר? שחלק מהצעירים שהתפרעו, כמו במהומות האחרונות, בכלל לא ידעו מדוע יצאו לרחוב. פשוט מצאו סיבה למסיבה, ולכן אם הם היו מסודרים והיה להם מה להפסיד, הם היו נשארים בבית. הזכרת את אל־אקצא, הנה לך סיבה אחרת, לא דתית - מבצע צוק איתן. אם לא יטפלו בבעיית הצעירים, כל פעם יפגשו משהו אחר".

במה האירועים האחרונים היו שונים מאירועי אוקטובר 2000?
"בעוצמה, בהתרחבות לכל הארץ, בהשתתפות יותר צעירים, אבל התוצאה הפעם הייתה הרבה פחות קטלנית בגלל תפקוד המשטרה. באירועי 2000 המשטרה הופתעה טוטאלית. היא לא הייתה הכי מוכנה וערוכה לאירועים, והפעם היא הייתה יותר מקצועית ולא בגלל שאני רוצה לשבח, אלא בגלל העובדות בשטח. היא הייתה יותר מאורגנת ומאופקת, ולכן שים לב שעם כל העוצמה בהפרות הסדר סיימנו עם הרוג אחד באום אל־פחם, שמותו נחקר כעת במח"ש, לעומת 13 הרוגים באירועי 2000. המשטרה חטפה הפעם ביקורת בגלל איפוק יתר, וזה עדיף מאשר ביקורת על פזיזות ויד קלה. היום מטפלים בהפרות סדר והפגנות דרך דרגים מוסדרים. יישמנו את מסקנות ועדת אור במלואן. אני בתוך המשטרה ובין מקבלי ההחלטות, ואני יודע מהן ההנחיות. יש מי שנותן אישור לשימוש ברימוני הלם, בגז, בגומי. זה לא פרוץ כמו בעבר".

משטרה מקצועית? בעכו ובלוד אבדה השליטה.
"בערים המעורבות זה היה פן אחר, אבל הגדולה של המשטרה שהחזרה לשגרה הייתה מהירה. צריך להסתכל גם על חצי הכוס המלאה, וזה בזכות המנהיגים המקומיים והשוטרים שפעלו בצורה מסודרת. כל מפקד תחנה נמצא היום בקשר עבודה מצוין עם ראש הרשות המקומית ולא רק בזמן שגרה, אלא גם בעת חירום".

ועם כל העבודה, היו מקרי לינץ' ברחובות.
"ובכל האירועים החמורים, יהודים וערבים, החשודים נמצאים כעת במעצר".

תסכים שהחבל דק.
"לא דק, אלא דק מאוד. חוסר מעש של צעיר, שאין לו מה להפסיד, זה מתכון לאסון".

נבחרי ציבור, אנשי הרשימה המשותפת, טענו לשימוש ביד חזקה במיוחד נגד מפגינים ערבים.
"שישוו עם אירועים אחרים וייתנו בעצמם את התשובה".

היחס לדעתך שווה?
"במפורש כן. אתה יכול לראות הכל מהזווית האישית, אבל אזכיר לך שהיו הפגנות חרדים, ואמרו שהיד קלה נגדם; וכשהאתיופים הפגינו, אמרו שמפעילים נגדם כוח; הערבים מתלוננים. לך ללוד, תשאל את היהודים והם יגידו שהמשטרה אלימה. אני מדבר איתך עובדתית, המשטרה היא אותה משטרה, ולפעמים עוצמת האירוע מאלצת אותך להתנהג אחרת".

אתה התלוננת בעבר על נבחרי הציבור הערבים.
"אני עדיין מאמין במנהיגות המקומית. מאמין שאם בכפר או בעיר בחרו ראש רשות, אז הוא הכתובת שלי והפרטנר כאיש משטרה. אני לא בא להאשים רק את החברה הערבית, אבל בכל מקום מוסד האבהות נחלש, למנהיג לא נשמעים כמו פעם. אפילו למורה בית ספר אין את הסמכות שהייתה. צריך להתמודד גם עם הדברים האלה".

פרעות בעכו  (צילום: רוני עופר, פלאש 90)פרעות בעכו (צילום: רוני עופר, פלאש 90)

חכרוש מונה כבר לפני חמש שנים לראש המנהלת לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים כצעד שבא להוריד את הפשיעה הגואה במגזר. בתחילת השנה הוחלט לעלות שלב, כשראש הממשלה הציג תוכנית ממשלתית למאבק באלימות בחברה הערבית ובמסגרתה הוקם אגף סיף לסיכול הפשיעה - וחכרוש הוצב כמפקד. המפכ"ל אמר באותה הזדמנות שהאגף החדש יישא באחריות ובהובלת הפעילות המשטרתית בחברה הערבית במטרה לחזק את האמון והמשילות. התכנון היה שהאגף יחל לפעול בתחילת החודש, אבל האירועים והמהומות דחו את המועד, ככל הנראה לסוף יוני.

"עוד לא התחלנו לעבוד וכבר מבקשים ממני תוצאות", חכרוש מחייך. "הציפייה גדולה ואין לי טענות. אגף סיף צריך לעבוד בתחום הקהילה ולחזק את הקשר עם המנהיגות, לעלות מראש על סכסוכים ולטפל בהם מאחר שהם סיפקו הרבה מאוד פגיעות בנפש בשנים האחרונות. אני רוצה גם עבודת ניו־מדיה בערבית, שכל אזרח יטען את שלו ושיהיה שיח".

הציבור רוצה תוצאות.
"ברור. שואלים אותי למה לא מטפלים במשפחות הפשע בחברה הערבית. אני אזכיר לך שבמשך תשע שנים עבדנו על משפחת פשע בנתניה עד שהצלחנו לפרק אותה. זו עבודה סופר־מקצועית, שצריכה להיות בכל הכוח. אנחנו חייבים לטפל גם בדברים שלא קשורים ישירות למשטרה, כמו תופעת ההלוואות בשוק האפור, שהתעצמה בגלל המצב הכלכלי. בחור לוקח הלוואה, לא יכול לעמוד בהחזר ואז מתחילים האיומים והירי על הבתים. זה מעגל. אין לי טענות לאי־שביעות הרצון של האזרח לגבי הטיפול בבעיית הנשק, גם אני רוצה תוצאות כאן ועכשיו, אבל צריך להבין שעד שלא התחלתי בתפקיד, לא היינו בכלל בסביבה".

עשרות שנים לא היינו. בגלל מה? החלטת מדינה?
"תשאל את מקבלי ההחלטות, אני יכול לספר לך על תקופתי. מ־2016 החלטנו שמה שמקבלים בעיר יהודית, יקבלו בעיר ערבית. תשאל אותי אם אנחנו מושלמים? התשובה היא לא, אבל לפחות התחלנו".

מה השתנה? הפשיעה גואה, מספר מקרי הרצח בעלייה.
"השתנה הרבה. כל יום נתפסים עשרות כלי נשק. האזרח יודע על התוצאה הסופית, השלילית, מקרה הרצח, ואני מסכים שכל מקרה הוא אסון, אבל על מניעת רציחות בזכות המשטרה לא מדברים ומנענו המון. סיכול רציחות נעשה בדרך כלל באופן סמוי, אבל תיכנס למספר יישובים שהיו בהם ריבי חמולות ולולא המשטרה, שנכנסה בכוחות מתוגברים, היינו סופרים בהם את המתים. רציחות שמנענו באותו כפר זה לא נחשב?".

ובכל זאת, המספרים לא יורדים.
"המספרים מדאיגים ומבחינתי גם אחד זה יותר מדי. צריך להגיע בחברה הערבית למצב שקדושת חיי אדם היא מעל לכל, ואפילו אירוע חמור ביותר לא צריך להגיע לפגיעה בנפש. החברה הערבית צריכה לטפל בעצמה, אם זה דרך חינוך ואם זה בשיפור המצב הכלכלי. לדרוש את הדברים האלה".

יש שמייחסים את זה לתפיסה תרבותית, כמו במקרי רצח על כבוד המשפחה.
"אוי ואבוי מי שמדבר על תרבות ועל 'אל תיגעו בתרבות שלנו'. אני בתור ערבי מוכן לחתום לך שהתרבות הערבית מדברת על סבלנות, סובלנות, סלחנות, אהבה. אין תרבות שקוראת לרצח. את ענייני כבוד המשפחה והנקמה צריך לשנות. קודם כל אנחנו, בתפיסה, כערבים, חייבים להוריד את זה מהלקסיקון כאילו רצח צריך לגרור רצח, ומצד שני המשטרה חייבת להיות יותר חזקה, ואם יש רצח, אז להביא את החשוד ולשים אותו מאחורי סורג ובריח, ואז נפסיק עם הגלגל. אם חס וחלילה קורה רצח בחברה הערבית, צריך להפוך אותו לרצח מת ולא להשאירו כרצח חי".

למה אתה מתכוון?
"בחברה היהודית אם יש רצח, אז הוא רצח מת, אין לו המשך, ואם יש, אז הוא יתקיים בבית משפט. אצלנו רצח גורר רצח ועוד רצח ועוד רצח. זה חייב להיפסק".

זה אפשרי?
"במאמץ משותף כן. כחברה אנחנו צריכים להפסיק עם הנקם. הרבה פעמים הצלחנו במשימה כשנכנסנו ליישוב באופן מיידי ובכוחות מתוגברים. ברוב המקרים מנענו את הרצח הבא, אבל אי אפשר להישאר שם לתמיד. משטרת ישראל צריכה להיות יותר נוכחת, אבל חייבים לדעת שאי אפשר בכל רחוב להציב שוטר. באים ואומרים 'כבוד המשפחה זה לרצוח מישהו'. אמירה הזויה. אי אפשר באותו משפט להכניס את המילים 'כבוד' ו'רצח'. אז לבוא ולהאשים את התרבות? התרבות טובה, ואני בעד שהיא תיתן דרך לפתרון. האם התרבות נותנת לצעיר היתר לירות על בית שיש בתוכו אנשים? אין תרבות שמרשה דברים כאלה".

ג'מאל חכרוש (צילום: רמי זרנגר)ג'מאל חכרוש (צילום: רמי זרנגר)

לניצב חכרוש לא כל כך נוח לדבר על כך, אבל גם במשפחתו אירע רצח מזעזע. בנובמבר 2016 נמצא אחיינו ענאן חכרוש ירוי למוות במכוניתו במרכז הכפר. "זה רק מראה שהפשע לא מדלג על אף אחד ברחוב ועל אף חצר. יש מקום שהוא חסין?", שאל. "ברור שכשהמקרה נוגע בך, זה משפיע, אבל לדבר אחד מיד דאגתי, שהרצח לא יגרור רצח נוסף, והלוואי וכולם היו הולכים בכיוון. החשוד נמצא בכלא".

איך הצלחת?
"בהידברות ואיפה שצריך להשפיע, השפעתי. יש רצח, תנו למשטרה לעשות את עבודתה. החשוד בפנים, נגמר הסיפור".

אבל לחשוד יש משפחה שבטח מכירים אותה.
"עובדה שזה שייך להיסטוריה והכל בסדר. אפשר לנצל את המצב גם לטובה. אחד מכיר את השני, אז בוא נכיר את הצד החיובי. אם הבחור רצח, אז מה אחיו אשם, או הדוד שלו? זו עובדה".

מספר הרציחות המפוענח במגזר הערבי נמוך יותר, לא?
"זה לא נכון, ופענוח רציחות זה לא דבר שנעשה מהיום למחר. תיק רצח לוקח כמה חודשים לפענח, ואנחנו בכיוון להשתוות עם מה שקורה בחברה היהודית. אם בעבר פוענחו 14%־18% מהמקרים, אז ב־2019/20 התקרבנו ל־50% פענוחים, ואל תשכח שזירת האירוע בחברה הערבית לעתים הרבה יותר קשה".

למה בעצם? בכפר קטן כולם יודעים מי מסוכסכים.
"קודם כל בכפר פזורות פחות מצלמות מאשר בחברה היהודית, וגם אם אתה מגיע לפעמים לזירה, אתה מוצא שהמצלמות לא עובדות, או שהן נעלמו והזירה עצמה נקייה. טבעי שאין שיתוף פעולה, כי עדיין התושבים הערבים לא מרגישים בטוחים לתת למשטרה את המודיעין הדרוש. כשהמשטרה תהיה חזקה יותר, אני מבטיח שהתוצאות יהיו אחרות".

אנשים שבעבר שוחחתי איתם סיפרו שהם חוששים להעיד, כי ישר יידעו מי הם.
"לא ישר, אבל אני יכול להבינם, לכן צריכה להיות משטרה חזקה יותר ביישוב, ובגלל זה אני שמח שהיום ישנם יותר שוטרים מוסלמים. אנחנו מתקרבים כיום לאלף, וזה גם במטרה לתת הרגשה שהמשטרה היא של כולם וגם להחדיר את המנטליות הערבית לארגון. אני מסביר לשוטר מוסלמי, אל תבוא ורק תעשה את העבודה, אלא גם תסביר לשותפים שלך מה המשמעות. היום אין תחנה בארץ בלי שוטרים מוסלמים".

ועדיין, בכפר קטן חייבים לדעת מי המעורבים.
"תמיד שואלים אותי את השאלה, וצריך להגיד בקול רם, 'החברה הערבית לא אלימה'. מי שמעורב, לפי הנתונים, אלה פחות מ־3% ואותו אחוז קטן פושע פעמיים. פעם אחת זו המעורבות בפשיעה שמהווה איום על האזרח, והפעם השנייה - והיא לדעתי הפשע החמור - זו הפגיעה בתדמית הערבית. הדבר הכי יקר אצלנו זה לכבד את האחר, ואותה פגיעה מדאיגה אותי, ואוי ואבוי אם לא נטפל בה. בטח שמעת שיש כאלה שאומרים שלמשטרה לא אכפת שערבים רוצחים אחד את השני. זו אמירה הזויה שלא שווה אפילו התייחסות".

במגזר היהודי לא משקיעים יותר?
"בעבר כן ועכשיו במפורש לא. אספר לך את התוכניות של משטרת ישראל לשנים הקרובות. היעד מספר 1 זה הטיפול בחברה הערבית, וזה מחייב כל קצין ושוטר לתת דין וחשבון, מה שלא היה בעבר. רוב התקציבים מופנים לכאן ולא בגלל שבאים לעשות לחברה הזו טובה".

אתה איש משטרה ותיק, לא כאבה לך ההזנחה ארוכת השנים?
"הרגשתי וראיתי, אבל לצערי, בעבר, גם החברה הערבית לא רצתה תחנות משטרה ביישובים. אני זוכר שכשפתחנו את התחנות הראשונות, נערכו מולן הפגנות. שים לב שעכשיו הציבור הנורמטיבי כועס שהמשטרה לא חזקה מספיק. אני מדבר עם מנהיגים, חי את האזרחים ויש להם טענות מוצדקות, הם רוצים משטרה חזקה, שאם קורה אירוע, היא תפענח אותו מיידית ותביא את החשודים לדין".

היה מי שאמר שהמינוי שלך זה מבחינת עלה תאנה, "הנה, עשינו משהו".
"אני מפנה אותו לתוצאות".

והן עדיין לא מחמיאות.
"אם הוא ציפה לאפס מקרי פשיעה, אז ברור לי שהוא יתאכזב, אבל צריך לראות את התמונה במלואה. הקמנו תחנות משטרה ביישובים ערביים, ובמקום שייקח לניידת שעה עד שתגיע לקטטה, היא מגיעה תוך עשר דקות. שים לב שמי שמתלונן הוא אותו מיעוט שמראש הפגין נגד הקמת תחנות ומראש פסל את הרעיון, אז איך יזדהה כשהדבר יוצא לפועל?".

ועדיין הפשיעה היא ברמה מפחידה.
"איפה שיש תחנות משטרה הפשיעה ירדה באופן דרסטי. יש עלייה בתלונות, בתיקים, אבל הפשיעה עצמה ירדה. אותו אדם שלא רצה משטרה מנסה כביכול למצוא תירוצים 'מה עשיתם לטובתנו?'. כשנותנים דוחות תנועה, הוא שואל 'בשביל זה באתם?'. אפילו כשאתה הולך לעצור על נשק לא חוקי, יש לו טענות".

הנשקים זה החולי הכי בולט.
"הנשקים הם בעיה, ויש הרבה בחברה הערבית, אבל אתה שומע מספרים, ואני אומר לך שהם לא רציניים. מי שנוקב במספר, שלח אותו אליי, כי אני אומר לך שהוא סתם מנסה להעצים את הבעיה. מה שיותר מדאיג זו הקלות בשימוש בנשק כנגד אנשים".

מה עם הוצאת נשקים מהיישובים? זה נושא שמדברים עליו כבר תקופה ארוכה.
"עוד אמירה הזויה, 'תאספו נשק מהחברה הערבית'. כאילו לבוא, לדפוק על הדלת ולקחת. אני מכיר את העבודה, היא לא פשוטה ועדיין אנחנו תופסים הרבה. אם נשנה את התרבות, לא יצטרכו להשתמש בנשק. צריך לתת לצעיר אופק, שירגיש שיש לו מה להפסיד אם יירה".

היה שימוש בנשק מצד הפורעים במהלך המהומות.
"השימוש בנשק לא צריך להפתיע, השאלה שצריכה להישאל היא: איך הגענו למצב הזה? השימוש בנשק חצה את הגבולות וצריך לטפל בו בלי פשרות, אבל אנחנו גם חיים במדינת חוק. המשטרה יודעת מיהם רוב המשתמשים, אבל חייבת ראיות שכרגע עובדים עליהן. צריכים להיות צמודים לחוק. למה אני יודע שמסתובבים בחוץ הרבה נשקים? כי אנחנו תופסים כל יום ומטפלים כעת במקורות. יותר קשה כעת להשיג מהצבא ובמחוז ש"י (יהודה ושומרון - א"ל). המשטרה עובדת על מעבדות המייצרות תת־מקלע מסוג קרלו. את המקורות האלה צריך לייבש".

עוד נושא שחייב טיפול מיידי הוא המגזר הבדואי, שהפך למערב פרוע.
"זה לא מערב פרוע. אתה מדבר על 300 אלף איש שחיים בדרום. נכנסתי לשם, למדתי את הנושא, ואני עובד. גם שם צעיר חייב תוכנית עתידית, כי הבעיה אצל הבדואים אפילו יותר חמורה. אין להם כלום. תראה, אמרו לי שבדואי אחד לא יצליח לעבור את המבחנים למשטרה. בשנה שעברה סיימנו מחזור עם 30 שוטרים בדואים שכבר עובדים, ועכשיו מתנהל קורס עם 52 בדואים, שלקראת סוף 2021 הם כבר יהיו בתפקיד. אני מטבעי מאמין שאין בלתי אפשרי".

איבדנו שליטה, לא?
"אין דבר כזה. צריך לעבוד".

"לעבוד" זו המילה הכי כללית שיש.
"אבל מילה נכונה, כי לא היית שם עד עכשיו. הקמנו תחנות בערערה בנגב, ברהט, בתל שבע, בשגב שלום. צריך להביא למקומות האלה לא רק את משטרת ישראל. אני קורא לכל המשרדים במדינה להיכנס. המצב שם חייב להדאיג כל אזרח".

עם איזו ביקורת על המשטרה אתה מסכים?
"צריכה להיות יותר משטרה. זה לא מופרך שהמשטרה ביקשה עכשיו שיתגברו אותה ב־5,000 שוטרים, כי זה נטו לטובת האזרח. איפה שאתה נוגע, צריך יותר".

כשהתחלת לפני כ־40 שנה את הקריירה המשטרתית, הבעיה הייתה אחרת?
"לפני עשרות שנים הצעיר הערבי לא היה במצב שהוא נמצא היום. עזוב 40 שנה, אפילו לא לפני 20".

ג'מאל חכרוש (צילום: רמי זרנגר)ג'מאל חכרוש (צילום: רמי זרנגר)

ניצב חכרוש הוא איש חוק גאה, אבל קשה לקנא בו. מצד אחד הוא ערבי שעובד במשטרת ישראל וזוכה ללא מעט עיניים מודדות ומבקרות מקרב הציבור היהודי, וגם הציבור הערבי, שממנו הוא מגיע, לא פעם התנכל לו בגלל העמדה הבכירה שתפס. "הייתי מפקד תחנת עפולה. זה לא היה פשוט, וזה היה מאתגר, ועובדה שנבחרתי כתחנה מצטיינת", הוא מספר. "אני רוצה לעשות טוב בכל מקום שבו אני עובד, ותמיד יש גזענות, ושמעתי כבר אנשים שמנסים אותי, אבל אני מציע שהם יבדקו קודם כל את עצמם. אני לא נפגע. להפך, ערכו של אותו אדם יורד בעיניי".
עושה רושם שבמהומות האחרונות, בעיקר בערים המעורבות, הגזענות הרימה ראש.

"אותו גזען שנחשף היום, אני לא חושב שלפני שנה הוא היה שונה. לא מאמין שהופכים לכאלה מעכשיו לעכשיו, ואני מדבר על שני הצדדים. בוא לא נדבר על השוליים, החריגים. בכל חברה תמצא את המיעוט שמסית".

במשטרה אתה מרגיש שוויון?
"המצב היום טוב יותר מבעבר, ואני קורא לכל המוסדות לפתוח דלת בפני הצעיר הערבי כמו שמשטרת ישראל פתחה. אני אומר באחריות, כי עובדה שיש היום אלף צעירים ערבים בשירות ויש לי עשרות בכיוון קצונה שאני מלמד אותם עתודה פיקודית".

יכול להיות מפכ"ל מוסלמי?
"הכל פתוח. אמרתי לך בהתחלה שבן אדם מקבל בחייו דברים שלא תכנן. כשהתגייסתי למשטרה, בתור שומר תחנה, האם האמנתי שאהיה מפקד התחנה הגדולה בארץ, או ניצב במשטרת ישראל? זה רודף אותי תמיד. תקרא קטעי עיתונות שהופיעו עליי ותמצא שם את המילה 'הראשון'. חאלס, אל תגידו ראשון".

עדיין יש תקרת זכוכית, לא?
"אז מה נעשה, שנשב בבית?".