"לא היינו בהליך גירושים", פתחה את דבריה דרור והמשיכה, "הם נעשו שלושה חודשים אחרי הרצח, וגם כי צריך לחכות לכתב האישום. כל בוקר הייתי מתקשרת לעורכת הדין שלי ושאלתי 'עכשיו אפשר להגיש בקשה?' עמדנו לעבור לגור בצפון ליד ההורים שלו בשכונה חדשה, זה לא הלך לכיוון הזה".
על גזר הדין של בית המשפט אמרה: "היום נגזרו עליו מאסר עולם ועוד עשרים שנה במצטבר. זאת אומרת שבמקום 30 זה יהיה מינימום 40 שנה. זה הכל פקטור של מתי יקצבו את העונש, למעשה חופשות או קיצור במאסר נעשה רק כשיודעים כמה זמן האסיר אמור לשבת. מדובר על שישה עשורים, זה מכובד".
בהמשך, שיתפה את זיכרונותיה מיום הרצח: "היום אומרים בדיעבד שראיתי את כל הסימנים. אתה לא יודע תמיד לקרוא את זה עד הסוף אתה לא רוצה להאמין שאתה במצב הזה. היו לי שתי בנות קטנות, מתחת לגיל שלוש. הכול היה ביחד, ואומרים יש לו דם חם, ויש לו התפרצויות זעם הוא מתוסכל, לא תיארתי לעצמי שזה יגיע".
בהמשך סיפרה: "בפעמיים הקודמות שראיתי אותו, פעם אחת בבית הדין הרבני ופעם בדיון הראשון בו הייתי אמורה לתת עדות, הוא הסתכל עליי במבט של רצח, באותו מבט כמו שהוא דקר אותי בבטן. של שנאה, של רצח. בדיון הקודם הוא פתאום שינה את עורו ואמר שהוא מצטער ושהוא אוהב אותנו, אז אמינות אני לא מוצאת בזה, אני מאמינה שזו הייתה הצגה, הצגה שניסתה לשכנע משהו שהוא לא".
דרור שיתפה כי היא חוששת מאוד מהיום שבו ישתחרר בעלה לשעבר. "ברגע שהוא ייצא החוצה הוא יחפש אותי קודם ואחר כך את הבת שלי. זה ברור", אמרה. "בתי בת 3 שבמזל היא לא מתה, והיא זוכרת הכל. היא אמרה לו 'אבא אני מפחדת', היא דיברה איתו. אני לא יודעת איך אבא עושה כזה דבר", הוסיפה ואמרה, "כל יום מתמודדים בזמנו, יום יום, זו ההתמודדות. יש טיפול נפשי, היא עוברת טיפול מאוד אינטנסיבי".
התרעות פיקוד העורף