בקשת הערעור של כרמל מעודה: הורים פרצו בבכי בדיון, ההכרעה בשבוע הבא

הנציגה ביקשה גם מבית המשפט לצפות בסרטונים לפני שבית המשפט יכריע: "יש פה סיכון פיזי מאוד גדול, מעשים מאוד אלימים עד כדי סיכון חיים ממש. אין בהם אלא כדי לבזות ולהשפיל ולהתעלל ובעיני אין מילה אחרת ממה שהגדרתי - אלו הם מעשים סדיסטיים". היא מתארת את אחד מסדרת ההתעללויות, איך מעודה מתיחה את הילד בשולחן מתחת והוא נופל עם הפנים לרצפה והדבר חוזר על עצמו פעם אחר פעם השופטת ברון: "קוראים לזה סדיזם השופטת", וילנר הוסיפה: "אכזריות".

בשלב זה, אם לאחת מהפעוטות פרצה בבכי באולם המשפט. השופטים ביקשו מנציגת המדינה שלא לתאר יותר אירועים שהתרחשו, על מנת להתחשב ברגשות ההורים.

בשלב זה, הדיון נסוב סביב התנהלותה של מעודה, ומדוע פעלה בכזו אלימות. נציגת התביעה: "אין פה התמודדות עם ילד קשה או מאתגר או איזה שהוא טריגר. לא ברור הרקע. מתארות סתימת פה ואף למשל יותר מדקה. דחיפה בכוח של בקבוק עם נוזל לתינוק בן פחות משנה תוך סכנת חנק. קשירות ל-45 דקות. 50 דקות ובסוף אחד הפעוטות משחררת את הילד". השופטת ברון: "מזל שהדברים לא נגמרו אחרת מבחינה פיזית ואני מוכרחה לומר שזה גם מזלה של המערערת".

נציגת המדינה: "יש סיטואציה מצולמת שילדות עומדות עם הפנים לקיר וידיים מתוחות לקיר, כך 4 שעות. גברותי מכירות ודאי ילדים בני שנתיים. קשה להם לשבת במקום אחד 5 דקות, תחשבו איך אפשר לגרום לילד בגיל הזה לעמוד במשך 4 שעות! 4 שעות. שהוא מבין שהדבר הנכון עבורו הוא לא לזוז?". השופטת ברק-ארז: "הדברים האלה למרבית הצער ברורים".

עורך דינה של מעודה התערב ואמר כי "חשוב לי לציין בשמה של המערערת, שאני בקשר הדוק איתה כבר זמן רב, שהיא באמת מביעה חרטה עמוקה וכנה על המעשים שלה. היא גם מעוניינת לעבור טיפול. היא חוזרת ופונה לשירות בתי הסוהר להתחיל בטיפול משלים". *השופטות קבעו 5 דקות הפסקה*.

עוד הם הוסיפו כי "אנו סבורים שהמהלך הזה מנוגד לפסיקה שמתחייבת על ידי בית המשפט הזה שמבססת את עקרון הדרגתיות בהעלאת רף הענישה, לצד שמירה המתחייבת על עקרון אחידות הענישה. לא פעם נפסק שהצבת רף ענישה חדש לעבירה מחייב לעשות זאת בצורה הדרגתי".

מנגד, שופטי העליון טוענים כי בית המשפט היה "ברור מאוד לגבי רף הענישה". בנוסף, השופטים השוו בין מקרים של התעללות, והעונשים שניתנו עליהם, על מנת להראות שהעונש של מעודה לא חרג מהרף הרגיל. השופטת יעל וילנר: "יש לא מעט פסיקה על מקומות דיור של קשישים חסרי ישע שעברו התעללות קשה והעונשים שם חמורים מאוד. מדוע לא ניתן להשוות למקרים אלה?".

עורכת הדין שירן ברגמן, שמייצגת את מעודה, השיבה כי "יש גם נזקים פיזיים שלה שלא נגמרו". השופטת וילנר: "אני לא בטוחה שנזקים פיזיים יותר קשים מנזקים נפשיים. נזק פיזי מחלים ונזק נפשי משאיר צלקת בילד ולי זה צרם".

עו"ד ברגמן: "נכון שהמקרים האחרים יותר קלים אבל הענישה הייתה באופן משמעותי יותר קלה וזה מה שרצינו להראות". השופטת וילנר: "הקושי במקרים שהבאתם הוא שהקושי והאכזריות וחזרת המקרים הם לא באותו החומרה של המקרה הזה".

עו"ד ברגמן: "מדובר בצעירה נעדרת הרשעות קודמות", השופטת וילנר: "מדובר בעבירות לאורך זמן, יש קושי לומר שמדובר במעידה חד פעמית וללא עבר". ברגמן: "אבל חשוב להגיד שהיא הודתה". וילנר: "שלושה שבועות של התעללות יום יומית, לטעון פה על היעדר פלילים?". השופטת ברון הוסיפה: "זה אחד הקשים לקריאה ואין כאן הנחת כמות אלא להפך. העובדה שזה לא ילד אחד שזה גם עולם ומלואו. השיטתיות וההתאכזרות כאן זה באמת בלתי נתפס".

עו"ד ברגמן: "המשטרה הפיצה את הקלטות וזה מה שהיא לעוצמות האלה. גם היא ומשפחתה סבלו מרדיפה ואיומים וביתה הוצת. ההתנהלות כלפיה במשפט עצמו מפעת חשש לשלמה". השופטת וילנר: "היתה התחשבות בהיעדר עבר ובכל הנסיבות שאדוני פירט ולכן היא השליש התחתון. זה מתמטיקה פשוטה".

עו"ד ברגמן משווה בין העונש שקיבלה סייעת בגן לשנתיים לעונש של הגננת מעודה. השופטת וילנר: "אני באמת לא מבינה. עבירות התעללות בקטין זה עבירות חמורות ביותר ויש כאן ריבוי עבירות. גם למעמד הגננת, היא המנהלת של הכל, היא הבעלים של הכל, יש לכך משמעות. זה לא בר השוואה בכלל". עו"ד ברגמן: "פער של 7.5 שנים הוא פער לא מידתי". השופטת וילנר: "קוראים את כתב האישום וזה נורא ואיום".

נציגת המדינה: "פירטנו את הנסיבות ואת הרקע להבנתנו למעשים ואנו רואים שיש לקיחת אחריות והבעת חרטה אנו רואים הבנה של המעשים ויש השלכות. היא ללא ספק צריכה עוד לעבור דרך ארוכה. הצפי שתצטרף לקבוצת הסתגלות וקבוצה ייעודית בתחום האלימות שתסייע לה להבין את הדברים בצורה משמעותית".