אוריאל לין ואהרן ברק התחילו ביחד. שני צעירים שקדנים, ממוקדי מטרה, שחלקו את אותו האולם ואותם המרצים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התוכנית הייתה להתמסר ללימודים בכל הכוח, אבל אז פרצה מלחמת סיני, והסטודנט לין עלה על מדים והתגייס למילואים. הוא השתתף במבצע קדש, נלחם בקרב עקוב מדם, ובסיומו חזר היישר לאוניברסיטה.
"הייתי בטוח שהעולם עצר מלכת", הוא משחזר. "אבל כשנכנסתי לאולם ראיתי את הפרופסור מרצה בהתלהבות ואת שני התלמידים החרוצים אהרן ברק ויורם דינשטיין יושבים בשורה הראשונה ורושמים כל מילה שיצאה לו מהפה. זה היה הזוי. בחוץ אנשים נפצעו ונהרגו, ובפקולטה היוקרתית בירושלים, שגדולי המשפטנים יצאו ממנה, כאילו כלום, הלימודים מתקיימים כסדרם".
מאז שמרו השניים על קשר מסוים. לין פנה לקריירה פוליטית, כיהן כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט והצליח להעביר את חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" וחוק יסוד "חופש העיסוק". ברק הפך לשופט ולנשיא העליון, ואף שלא השתתף בדיונים על העברת חוקי היסוד, כינה אותם בהמשך "המהפכה החוקתית". המושג שטבע הפך את החוקים הללו, שלא זכו עד אז לתשומת לב רבה, לחומרי הבעירה של מרוץ הסמכויות. בכך ניתן האות לפולמוס העוצמתי סביבם, שלא שכך עד היום. "חוקי היסוד שינו את מערכת המשפט", אומר לין. "אחרי 44 שנים של ניסיונות כושלים, הכנסת העניקה לבית המשפט את הכוח לבטל חוקים אם הם סותרים את זכויות האדם, והדבר הזה השפיע על תפיסות היסוד במערכת החינוך, הביטחון והבריאות ואפילו על מוסד מבקר המדינה".
ועדיין, ספק אם לין עצמו חזה את עוצמת הלהבות שפרצו בעקבות אישור החוקים. אל מול אלו שראו בהם מגילת זכויות אדם זוטא של מדינת ישראל, רבים אחרים ביקרו אותם בחריפות והגדירו אותם כסמל הפגיעה בסמכות הכנסת. "המהפכה החוקתית" של ברק הפכה לזירת התגוששות מרכזית בתוך המערכת המשפטית והפוליטית. "ודווקא ברק פירש את החוקים שהגיעו לעליון בדיוק לפי כוונת המחוקק", מגן לין על החבר לשעבר. "בניגוד אליו, יכול היה לשבת שופט בהסדרים ולנסות לעקר את המשמעות האמיתית של החוקים, כי שופטים לא פוסקים רק על פי החוק, אלא גם על פי השקפת עולמם, ויכול היה לקרות ששופט שאינו אוהב את החוק, מחפש דרך מפותלת כדי לבטל את משמעותו. דווקא ברק, שחיזק את כוונת המחוקק, נתן למהפכה החוקתית את הגושפנקה המשפטית הנחוצה".
בחודש הבא ימלאו 30 שנה לחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", וחרף הזמן שחלף, הכנסת עדיין כמרקחה בגינו. הרחבת הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת הביאה לשינוי מהותי באופי השלטון ובמעמד זכויות האדם בישראל, אך גם חיזקה את כוחו של בית המשפט העליון, בפרט כשבתו כבג"ץ, לעומת הכנסת ועל חשבונה. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע, אבל דבר אחד בטוח: חוק היסוד הפך את נושא האקטיביזם השיפוטי ומעמד בית המשפט העליון לנקודת המחלוקת המרכזית בשיח הפוליטי בישראל.
לין רואה את המראות ושומע את הקולות ולא מתחרט לרגע. "אני מרגיש שזה ההישג הכי גדול בקריירה שלי כפוליטיקאי", הוא מצהיר בשלווה. "ודווקא היום, במרחק 30 שנה, אני מרגיש כך אפילו יותר, כי הדיון סביב חוקי היסוד חלחל כל כך עמוק, עד שאי אפשר יותר לבטלם, וגם מי שלא אהב אותם למד להבין שהם חלק בלתי נפרד מהנכסים הדמוקרטיים במדינה".
חברי כנסת שנכחו בדיונים, בראשם מיכאל איתן ואריה דרעי, טענו שהוטעו במכוון והעלימו מהם את המשמעות החוקתית של המהלך ואת העובדה שמבצעים שינוי קונסטיטוציוני. אתה עצמך תיארת בספרך "לידתה של מהפכה" שיו"ר הישיבה, ח"כ נוואף מסאלחה (העבודה) ביקש מרובינשטיין לנמק את הצעתו ממקום מושבו ולא מעל הדוכן, על מנת לחסוך בזמן השינה של חברי הכנסת, עד כדי כך הוא לא הבין באותו שלב שמדובר בשינוי היסטורי. בספר אתה מודה בפירוש שהשאלה שבה התלבטת הייתה "כיצד ניצור מצב משפטי שמעניק את כוח הביקורת השיפוטית לבתי המשפט, בלי שתתעורר התנגדות עזה בכנסת ובלי שהדבר ייראה כהעברת סמכות החקיקה מהכנסת לבתי המשפט".
"יכול להיות לפעמים שחברי כנסת לא כל כך שמים לב, לא מתעמקים מספיק, או שכן מתעמקים אך לא משתתפים בדיונים, אבל משמעות החקיקה הובהרה לחלוטין. מיכאל איתן בזעקות השבר שלו עזר לי להוכיח את זה, אף אחד לא יכול היה להגיד שלא הבין כששמע אותו זועק נגד החוק. ולא רק פעם אחת הוא זעק אלא כמה פעמים, בכל שלב ושלב".
חוקי היסוד שלין ניווט בלוליינות מתחת לאפם של חברי הכנסת לא היו היחידים שעוררו סערה. גם חוק הבחירה הישירה שהוכנס לחוק יסוד "הממשלה" המורחב - עוד מפעל מבית היוצר של המשפטן לין - חולל מהומת אלוהים. אבל דווקא הוא, שעמעם את העברת חוקי היסוד, התבטל ונמחק מספר החוקים. "חוק הבחירה הישירה לא היה מושלם", מודה לין. "אבל אפשר היה לתקן אותו, לא היה צריך לבטל אותו בצורה כל כך שטחית. שינוי שיטת הממשל היה מונע את כל מה שהתחולל בסבבי הבחירות האחרונים. אם הוא היה קיים היום, אפשר היה להקים ממשלה יציבה ולתת השפעה משמעותית לכוחות הקואליציוניים. המנדט היה ניתן לראש הממשלה ישירות מהציבור, לא דרך משחקי מפלגות".
"התיק השלישי עוסק בשאלה אם נתניהו השתמש בכוח שלטוני כדי לקבל תמורה, והוא מתנהל בבית המשפט כאילו היה מוסד מחקרי על יחסי גומלין בין תקשורת למוסד שלטוני. מרוב חקירה אקדמית, כמעט לא מתמקדים בשאלה מהי בכלל העבירה, והאם אכן היא התבצעה. אני חושב שהשופטים חוששים לא לאפשר את הדיונים האינסופיים האלה כדי שלא יאשימו אותם במשפט לא הוגן. אבל לא היה דבר כזה עד היום שמשפט פלילי מתנהל באופן שבו משפט נתניהו מתקיים. הרי תמיד הייתה מערכת יחסים בין הממשלה לתקשורת. שרים במדינת ישראל ידליפו מישיבות ממשלה כדי לזכות בפרסום אוהד, זה דברים שהפכו לנורמות עבודה אצלנו ובעולם. השאלה המרכזית היא האם היה שימוש בכוח שלטוני בתמורה לטובת הנאה ישירה".
מעט מאוד אנשים במגזר הציבורי והעסקי יכולים להתחרות במגוון התפקידים שבהם חרט לין סימן לאורך חייו. הוא היה חבר כנסת, מנהל רשות ההשקעות לצפון אמריקה, ממונה על הכנסות המדינה, מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות, יו"ר מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובין לבין פעל בתחום הבוררויות והמשפט הבינלאומי. כיום הוא מכהן כנשיא איגוד לשכות המסחר. "את כל הניסיון שצברתי בחיים אני מתרגם לתפקיד הזה", הוא מחייך. בגיל 83 לין חולש ביד רמה על עשרות עובדים ומגוון מחלקות שעוסקות במשפט, רגולציה וסחר בינלאומי.
התרעות פיקוד העורף