אם יצאתם לקניות ואתם לא מצליחים להבין כמה עולה מוצר מסוים, או מצאתם את עצמכם משתמשים במחשבון כדי לגלות כמה תידרשו לשלם עבור המוצר, יש סיכוי שאתם יכולים להגיש תביעה ייצוגית. בחודשים האחרונים חלה עליה משמעותית בבקשות לאישור תובענה ייצוגית כנגד בעלי עסקים שאינם מקיימים את הוראות החוק, ונותן לצרכנים את הכלים לבחון האם העסק אכן מקיים את הוראות החוק.
במחצית שנת 2022, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי את הביטוי "המחיר הכולל", שבחוק הגנת הצרכן, יש לפרש כמחיר הסופי, לאחר הנחה, באופן השולל את הפרקטיקה המוכרת של הצגת המחיר "הרגיל", לצד ציון אחוז ההנחה הניתן על גביו.
נקבע, כי מטרתו של סעיף 17א לחוק הגנת הצרכן, היא להגן על ציבור הצרכנים ע"י הטלת חובה, להציג באופן ברור את המחיר הסופי, הכולל את ההנחה, מול עיני הצרכנים, וזאת למען נוחות הצרכנים, מבלי שיידרשו לערוך חישובים כאלו ואחרים, כדי לדעת מהו בסופו של דבר המחיר של המוצר שבכוונתם לרכוש.
בדרך זו, שבה יוצג המחיר הסופי (לאחר ההנחה), קבע בית המשפט כי תוגשם במלואה מטרת החוק, להביא לידיעת הצרכן את "המידע המלא" אודות המחיר האמיתי שעליו לשלם עבור המוצר.
מאז אותה פסיקה, הוגשו לא מעט בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, כנגד עוסקים רבים, אשר אינם מציגים את המחיר הסופי על גבי המוצר, אלא ממשיכים לציין את המחיר הרגיל של המוצר ולצידו אחוז הנחה.
סליחה, מה המחיר?
הכל התחיל בעקבות ביקורת של חוקרי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן במרץ 2015, באחד מסניפי היבואנית התקבלה התראה מנהלית.
לדברי הרשות להגנת הצרכן, במהלך הביקורת שלה נצפו בסניף פריטים שהיו במבצע והוצגו עליהם המחירים הרגילים בלבד. בסניף הוצבו שלטים באשר למבצע אולם על הפריטים עצמם לא צוין המחיר לאחר המבצע. המחירים לאחר המבצע לא צוינו גם על השלטים עצמם.
ברשות טענו שהיבואנית הפרה בכך את הוראות החוק ואת תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים) תשנ"א – 1991.
נציגי היבואנית התייצבו לשימוע בפני הרשות אולם זו דחתה את טענות החברה. עמדת הרשות הייתה כי הגדרת "המחיר הכולל" בחוק הוא המחיר הסופי והעדכני של המוצר. כלומר, על החברה היה לסמן את המוצרים בהתאם להנחה שניתנה עליהם ולא את המחיר המקורי.
ביבואנית לא אמרו נואש וערערו על החלטת הרשות לביהמ"ש השלום בת"א. בערעור נטען כי הגדרת המחיר הכולל בהתאם לסעיפים 17א ו-ב לחוק הגנת הצרכן, מתייחסת רק למחיר הרגיל, כלומר, המחיר טרום המבצע.
בית משפט השלום קיבל את טענתה זו וקבע כי פעלה כחוק. על פי החלטתו, החוק בעניין מאפשר את הפרשנות שהציעה. לשיטת ביהמ"ש השלום, תכלית סעיף 17, נועדה למנוע מצב שבו אדם יוטעה לחשוב כי המחיר שמוצג על הפריט הוא הסופי כשבסוף יתברר לו שמדובר במחיר יקר יותר.
אולם הרשות להגנת הצרכן ערערה על החלטה זו לביהמ"ש המחוזי בת"א, וערעורה התקבל. שופטי המחוזי בת"א קבעו, ברוב דעות, כי עמדת הרשות משקפת את המדיניות המשפטית הרצויה ואת הפרשנות הראויה שיש לתת לסעיפים 15 ו-17 לחוק. על פי דעת הרוב של השופטים, המטרה בהצגת המחיר הכולל אינה רק למנוע הפתעה לרעה בקופה אלא להציג באופן פשוט וברור לצרכן מה המחיר הסופי של הפריט שבו הוא מעוניין מבלי שייאלץ להתחיל ולחשב. הערעור של היבואנית לביהמ"ש העליון נדחה.
יתחילו לסמן
המשמעות היא כי בתי עסק יכולים לפרסם את אחוזי ההנחה בפרסומים שלהם אך הם מחויבים להציג על הפריטים השונים את המחיר הסופי, זה שנשלם לאחר ההנחה.
האם בתי העסק פועלים כך? העלייה במספר הבקשות לתביעות ייצוגיות בנושא מוכיחה שרבים מבתי העסק לא מסמנים כנדרש, בהתאם לפסיקה זו, את המחירים. נכון, לעיתים מדובר בעבודה סיזיפית של סימון מאות ואולי אף אלפי מוצרים, אך מבטיחה הוגנות כלפי הלקוחות.
הכותב עוסק בליטיגציה אזרחית, ומתמחה בתובענות ייצוגיות.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של עו"ד ניר סמוגורה לחצו כאן
ליצירת קשר עם עו"ד ניר סמוגורה שלחו וואטסאפ