בהחלטתה קבעה הוועדה כי "אין לתת לעמדת הנפגעות משקל מכריע אולם מתוך התחשבות בחשש הנפגעות מקום המגורים והעבודה שלו יהיה מחוץ לתל אביב". לדברי הוועדה השחרור המוקדם הוא כדי לאפשר את המשך הטיפול בקסטיאל, שמבחינתה כבר מוצה מאחורי הסורגים. עוד נכתב: "לא התעלמנו מעמדות נפגעות העבירה, אך בנסיבות המקרה הגענו למסקנה שאין לתת לעמדתן משקל מכריע. טובת הציבור ובתוכו טובת הנפגעות עצמן היא שהאסיר ימשיך בטיפול בתחום עבירותיו וייצא לחופשי בליווי מקצועי ובפיקוח המתאים".
במהלך הדיון העידו המתלוננות שהטיחו טענות קשות כנגד קסטיאל ועל עצם הדיון בשחרורו המוקדם. עופרי יהב, שקסטיאל פגע בה, התעקשה לדבר בפניו, ואמרה בוועדה כי היא מפחדת להביא ילדים, "כדי שאם תהיה לי בת היא לא תעבור מה שאני עברתי".
עופרי פנתה לקסטיאל ואמרה: "מעולם לא התנצלת, מעולם לא התחרטת - אני בכלא כבר יותר משבע שנים אז מה הוא בוכה לוועדה על תשעה חודשים מסכנים גם ככה הוא קיבל עונש מצחיק. אם הוא ירצה את תשעת החודשים שנותרו לו, רק אז אולי אתחיל להאמין שהוא השתנה". במקביל, נפגעות נוספות הפגינו מחוץ למקום הוועדה, והניפו שלטים שעליהם נכתב "מי יקצר לנו את הטראומה?".
"תחושת המוגנות של הנפגעות אינה עניין גיאוגרפי. קיצור עונשו, הקצר ממילא, של עבריין מין סדרתי מורשע, הוא מסר קשה עבורן ועבור כל אישה שמעיזה לקום ולהתלונן, ומרגישה היום שאין מערכת חזקה מספיק שתגן עליה. ליבנו עם הנפגעות האמיצות".
לפי כתב האישום נגד קסטיאל, במהלך השנים, הנאשם שוב ביצע עבירות מין כשהוא עושה זאת כל פעם כלפי מתלוננת אחרת, תוך שהוא מתעלם מרצונה, מכבודה ומזכותה על גופה, פולש לפרטיותה, ופוגע בכל אחת באופן חמור. התובעת ביקשה "להביע את קולן המתלוננות הנפגעות שבמשך תקופה ארוכה מתמודדות עם הפגיעה הנפשית בעקבות מעשי הנאשם בהן. העבירות החמורות שביצע הנאשם כלפי הנפגעות גרמו להשפלה קשה שחוותה כל אחת מהן תוך רמיסת הכבוד העצמי שלהן, החפצתן והפיכתן לכלי ריק שנועד לספק את יצריו".
התרעות פיקוד העורף