בחוק יחסי ממון קבע הרגולטור את האופן שבו יחולק הרכוש בין בני זוג בעת הגירושין, כשלרוב הנטייה היא לחלק את הרכוש בצורה שוויונית. למרות זאת, מתייחסים בתי המשפט וגם בתי הדין הרבניים, להתנהלותם של הצדדים במהלך הנישואין ועובר לגירושין ויש לכך השפעה - בנסיבות מיוחדות.
לפרטים נוספים אודות עו"ד חוה קליין, מומחית למשא ומתן וייצוג משפטי לחצו כאן
סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הוא זה שקובע את החריג לחלוקה השוויונית של הרכוש. סעיף זה קובע שאף שיש לחלק את הרכוש בצורה שוויונית, הרי שישנן נסיבות חריגות המצדיקות חלוקת רכוש בצורה לא שוויונית. בהתאם לכך ניתן לקבוע, כי איזון המשאבים בין הצדדים לא יהיה שוויוני, אלא לפי יחס אחר שייקבע.
הרבה מסופר בתסכול, על פסקי דין בהם נקבעת חלוקה לא שוויונית בין בני זוג תוך התחשבות בנכסים עתידיים של אחד מבני הזוג, כמו גם כושר ההשתכרות שלו, כאשר אחד הצדדים הוא בעל שכר גבוה יותר, זכויות סוציאליות שנצברו יותר מהצד השני ואז האחד, שצבר יותר, מעניק לשני יותר, זאת בהינתן נקודת המוצא, שהשני, שעבד פחות, תרם אף הוא לבית המשותף בזמנו, ביכולותיו האחרות וכו' והכל כדי שהצד השני, שהעניק יכולות אחרות ולא בסוגי "ממון" שונים, לא יוותר מוחלש בסיומו של הליך הגירושין.
לעיתים הנסיבות המיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית קשורות בהתנהלות חריגה של מי מבני הזוג לאורך נישואיהם. בתי המשפט אינם נעתרים בקלות לכך, משום שהם יוצאים מנקודת הנחה שאיזון משאבים נעשה ללא היבט של קיפוח מכוון במערכת היחסים הזוגית וכל אחד תורם, בהסכמה, מיכולותיו השונות לתוך המערכת הזוגית. אולם מפסקי הדין עולה, כי אכן מדובר בעשיית צדק עבור בן זוג שנותר מקופח במשך שנים.
כבר בשנת 2014, לדוגמה, קבע בית המשפט העליון, כי בעל שהורשע בניסיון לרצוח את אשתו לא יוכל לקבל מחצית מהפנסיה שלה. זאת, למרות, שעל פי החוק הוא זכאי לכך. מקרה זה, כך לפי ביהמ"ש, היווה הצדקה לסטייה מהחלוקה השוויונית בין הצדדים, בהמשך שכלל המחוקק את הוראות החוק לשלילת זכויות רחבות מאוד מבני זוג שרצחו או ניסו לרצוח את בנות זוגן.
ומה לגבי בן/ת זוג "בטלן/ית"? כאלו שלא סייעו, בצורה קיצונית במהלך השנים לקידום המשפחה והבית? בדצמבר 2009 דן ביהמ"ש בתיק שכזה, בו טענה אישה, כי הבעל לא זכאי למחצית הרכוש משום שלא עבד במשך תקופה ארוכה ולא תרם כלל לניהול הבית. ביהמ"ש קיבל את טענות האישה ואכן הורה על חלוקה לא שוויונית של הרכוש, כך שהאישה קיבלה יותר ב"איזון" הכולל.
גם על חלוקה לא שוויונית בגין בגידה (של האישה כמובן, בדיון ברבני) סערו הרוחות, בית הדין הרבני ״נושל״ מסמכויותיו הוא ״לנשל״ אישה שבגדה מזכויותיו הרכושיות על פי חוק יחסי ממון ובג״צ קבע כי בלתי חוקתי יהא זה לערב בין ענייני הגירושין הדתיים, הפורמליים, הנקודתיים, לבין זכויות קנייניות רכושיות שמצטברות בעמל רב, מטעמים רבים, במהלך השנים, וודאי כאשר אין צפי לשוויוניות שכן על פי ההלכה רק לאישה ״אסור לבגוד״ ואין הגדרה ״לבגידה״ של גבר באשתו ״שמזכה״ בסנקציה דומה ״לבגידה״ של אישה בבעלה.
מנגד, עולה הטענה כי בגידה ההורסת את התא המשפחתי, הרי מהווה ״הפרת החוזה״ הזוגי וממילא יש בכך כדי להקנות פיצוי חוזי ואפילו נזיקי, אולם אלו טענות מרחיקות לכת שלא יכולות לקבל מענה ממערכת המשפט הקיימת, לא האזרחית הנשענת בישראל על הדין האישי, ולא הדין האישי הזוכה לביקורת בהיותו דין דתי ומיושן.
עורכת דין חוה קליין, ייסדה במשרדה מחלקה מובילה, מוערכת ומוכרת בתחום דיני המשפחה וזכויות הילד. המשרד מספק בייעוץ וליווי משפטי ואסטרטגי של לקוחות, שנים רבות. בראש המשרד עומדות צוות שותפות עורכות דין מנוסות, המספקות שירות מסור ללקוחות.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.ilלביקור באתר של עו"ד חוה קליין לחצו כאן