בית המשפט העליון פסק לאחרונה כי כשיש להכריע בין טובתו של ילד לבין מחלוקת בין הוריו הגרושים, טובתו של הילד קודמת. מדובר בפעוטה בת 3 שהוריה התגוררו במושב בעל צביון דתי עד לגירושיהם, אז עברה האם לגור ביישוב בעל צביון חילוני, כחצי שעה נסיעה משם.
לקראת פתיחת שנת הלימודים, רשמה האם את הבת לגן ביישוב שאליו עברה ובתגובה הודיע האב לבית המשפט למשפחה כי הוא עומד על כך שהילדה תמשיך להתחנך ביישוב שבו הוא מתגורר. האב טען שסיכם עם האם על מסגרת דתית והאם לעומת זאת טענה כי האב ממילא מסורתי, בהחלטה משותפת כשהיו נשואים קיבלו עליהם לנהוג ב"גמישות דתית" וכי מתחת לטענותיו מעוניין האב בגן ילדים שקרוב למקום מגוריו.
בית המשפט למשפחה הכריע לטובת האם. גם בית המשפט המחוזי דחה את בקשת האב וקבע כי משמעותה היא "כי הקטינה לא תוכל להתחיל את שנת הלימודים יחד עם כל בני גילה המתחילים כולם יחד במסגרת חינוכית חדשה, ותיאלץ להיוותר מחוץ למסגרת חינוכית לפרק זמן שאיננו ידוע מראש".
באמירה תקדימית הוסיף בית המשפט כי העובדה שההורים מעדיפים שלא להגיע להסכמה אינה מצדיקה פגיעה בטובת הילדה. גם בית המשפט העליון כאמור דחה את ערעור האב, ומעורכי הדין ארתור שני ועומר עשת, שייצגו את האם, נמסר: "אנחנו שמחים שבית המשפט קיבל את עמדת האם, שטובת הילדה היא להתחיל את שנת הלימודים כמו שאר הילדים".