עוה"ד כהן ובר-און מבהירים, כי יש לשים לב שפוליסות ביטוח של בתי עסק אינן כוללות, בבסיסן, פיצוי בגין נזקי סערה. "ניתן להוסיף נזקים אלה, תוך הרחבת הפוליסה, בתמורה לתשלום פרמיה מוגדלת", הוא אומרים.
לדבריהם, עלות הפרמיה בגין כיסוי נזקי טבע עומדת על כ-0.4% מסכום ביטוח המבנה. "מומלץ לוודא, כי אכן הפוליסה כוללת כיסוי בגין נזקי טבע. מבוטחים רבים אינם מיחחסים לכך חשיבות בשל נדירותם של נזקים אלה. אולם, כאשר הדבר מתרחש – עלולים נזקי סערה לגרום להפסדים כלכליים רבים, ולהוצאה כספית עצומה", הם מתריעים.
"יש להניח, כי תתעורר מחלוקת עם חברת הביטוח מהי ההגדרה ל'סערה'/'שיטפון', כאשר חברת הביטוח לנסה להוכיח, כי אין להגדיר את האירוע ככזה ובדרך זו תנסה לחמוק מתשלום פיצוי", היא מציינים – "בתי המשפט אינם ממהרים לקבל את הפרשנויות הרחבות של חבורת הביטוח בנסותן לדחות את תביעות המבוטחים".
עוה"ד כהן ובר-און מספרים שבאחד המקרים, קבע בית המשפט, שהפוליסה במהותה נוגעת לאפשרות של פיצוי בגין נזק שייגרם כתוצאה מסערה, גם אם הוא נזק מים שנגרם כתוצאה מחלחול לקירות או לתקרה ובלבד שהוא נגרם כתוצאה מהסערה ולא כתוצאה מבעיות שונות במבנה.
"בפוליסות ביטוח סטנדטיות – אין כיסוי לנזקי קרה – נזקים שנגרמו כתוצאה מפיצוצים בצנרת עקב הקרה, או מקפיאת מים בדודים. לכך, ניתן למצוא פתרון במסגרת הכיסוי לנזקי צנרת", הם מסבירים עוד, "לחברות הביטוח יהיה קשה מאוד להוכיח, כי פיצוץ הצנרת אירע דווקא כתוצאה מהקרה ולא מפיצוץ צנרת 'רגיל'. בכל מקרה, אם הלקוח רכש כיסוי עבור נזקי טבע ובנוסף, רכש כיסוי עבור נזקי צנרת – לא תהה לחברת הביטוח אפשרות לחמוק מאחריות מפיצוי בגין פיצוצי צנרת, שכן חברת הביטוח תהא אחראית בין אם מכוח הכיסוי עבור נזקי טבע (אם תידחה טענתה, כאילו מדובר בנזקי קרה) ובין אם מכוח הפיצוי עבור נזקי צנרת".
עוה"ד כהן ובר-און ממליצים עוד לשים לב, שבעלי ומחזיקי מקרקעין מחוייבים לבצע תחזוקה תקינה – פתיחת תאי ניקוז בחצרות ומרזבים וביצוע פעולות להקטנת נזקים צפויים.
עם זאת, חבורת הביטוח אינן הכתובת היחידה, שכן "רשויות מקומיות מחוייבות לנקוט באמצעים סבירים על מנת לדאוג לשלומם ובטחונם של המצויים בשטחים ציבוריים, אשר בשליטתן והחזקתן. זאת, לרבות איתור מפגעים ותחזוקה שוטפת", הם מסבירים – "הרשויות המקומיות אחראיות על מערכות תיעול וניקוז בתחומיהן ומחוייבות לפעול על מנת שמערכות אלה יפעלו באופן תקין".
לדבריהם, בתי משפט דחו, פעם אחר פעם, נסיונות של רשויות מקומיות לטעון, כאילו הצפות שאירעו בתחומיהן הינן בבחינת 'כוח עליון'. "בתי משפט חזרו ופסקו, כי הרושת המקומית חייבת להיות ערוכה למצבי מזג אוויר חריג, מה גם שמקרי ההצפות נעשים מידי חורף ואין הם בבחינת הפתעה בלתי צפוייה", הם מסבירים עוד - "על הרשות המקומית מוטלת חובה לשמור על הדרכים והמערכות שבבעלותה, לתחזק אותן ולדאוג לתקינותן. הרשות המקומית לא תוכל להסתתר בטענת 'כוח עליון', אם יוכח, כי תחזוקה שוטפת עשוייה היתה למנוע את ההצפות והנזקים".
עוה"ד כהן ובר-און אומרים עוד, כי מעבר לכך, ניתן לבדוק הטלת אחריות על גורמים נוספים. "באחד המקרים ביצעה מע"צ תיקונים בכבישים וההצפות מילאו את הבורות והשקיעות שנוצרו בכביש. נהגים נקלעו לתאונות דרכים, בשל השקיעות בכביש שהתמלאו במים, אותן לא ראו בשל החושך והסערה. הוטלה על מע"צ אחריות בגין היעדר שילוט מספיק".
לדבריהם, במידה שמוכח כי הרשות המקומית הפרה את חובתה - ניתן לחייבה בתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם. לצורך כך, נדרש התובע להוכיח את נזקיו (נזקי גוף, נזקי רכוש, חוות דעת שמאי, הוצאות, אובדן ימי עבודה וכיוצא בזה)."גם כאן, לא יועיל לרשות המקומית הניסיון להסתתר מאחורי טענת 'כוח עליון', אם התובע יצליח להוכיח, שתחזוקה שוטפת עשוייה היתה למנוע את קריסת העצים והנזקים בעקבות כך.
"כמובן, לא כל עץ שקרס יגרור אחריו הטלת אחריות על הרשות המקומית. אם זו תוכיח כי פעלה כנדרש ובכל זאת אירע מה שאירע – היא לא תישא באחריות", הם מבהירים, "אם העץ שקרס היה בגינה פרטית, יש לבדוק את אחריות בעליו, כמו גם אחריות ועד הבית המשותף, חברת האחזקה/הגננות והאם רשלנותם גרמה לקריסת העץ".
לדבריהם, בכל אחד מהמקרים, אם נגרם הנזק במהתך עבודה, או בדרך אליה או ממנה, ניתן להתייחס אל האירוע כתאונת עבודה ולתבוע גם את המוסד לביטוח לאומי בגין כך. "כמובן, ענפי עץ שפגעו בכלי רכב, ניתןל לנסות לתבוע גם את חברת הביטוח של הרכב, בתנאי שיש לכך כיסוי הולם בפוליסה", הם אומרים.
לדבריהם, לנפגע יש זכות להגיש תביעה נגד מי שהיה אחראי על החפצים האמורים, בטענה, כי החפצים לא הותקנו כראוי או לא תוחזקו כראוי. "כך למשל, סוכך של חנות שעף ברוח ופגע בהולך רגל. יש לבדוק את אחריות בעל החנות (שהיה צריך לדאוג לסגירת הסוכך בזמן הסערה), אחריות יצרן הסוכך (במידה שהנזק נגרם מפגם בייצור), או אחריות מתקין הסוכך (במידה שהנזק נגרם בשל התקנה לא נכונה)", הם מסבירים – "בעלי ומחזיקי מקרקעין מחוייבים לבצע פעולות למניעת נזקים מעין אלה, כדוגמת חיזוק אנטנות, דודי שמש, פינוי חפצים שאינם מוחזקים ועלולים ליפול ממקומות גבוהים (עציצים, אדניות) וכיוצא בזה".
הם מבהירים שאדם שהניח עציץ במרפסת ביתו, או כל חפץ אחר וברוחות העזות הם עפו וגרמו לנזקים – ישא באחריות למחדליו. בנוסף, קבלן הבונה באתר בנייה והותיר במקומות פתוחים חפצים כבדים, העלולים לעוף ברוחות עזות, עלול להימצא אחראי לנזקים.
"חלה חובה לפעול באפן מיידי להציל רכוש וצמצום הנזק. חבר הביטוח לא תשלם על נזק שניתן היה למנוע או לצמצם באמצעים סבירים – כדוגמת הרמת חפצים מהרצפה, על מנת שלא ייפגעו מהצפה", הם מסבירים – "חשוב מאוד לצלם ולתעד. לא לחסוך בתמונת, אלא לתעד את המקום מזוויות שונות ומרחקים שונים. יש להציג בפני שמאי חברת הביטוח את כל הנתונים, לרבות התמונות והמסמכים".
לדבריהם, גם יש להימנע מהשלכת חפצים שניזוקו, גם אם אינם ברי תיקון. "מה שנזרק ולא תועד בדרך כלל לא יוכר כבר פיצוי על ידי חברת הביטוח. רק אחרי תיעוד ובדיקת השמאי ואישורו לכך, ניתן להשליך את החפצים", הם מדגישים – "ניתן להמציא לחברת הביטוח חוות דעת שמאי נגדית, מידה שחוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוי אינה משקפת. גם יש לשמור את כל החשבוניות והקבלות בגין תיקונים וגם יש להקפיד לבצע את כל ההתנהלות עם חברת הביטוח בכתב".
התרעות פיקוד העורף