דרמת ענק בבית המשפט: כ-16 שנים לאחר רצח תאיר ראדה ז"ל, בית משפט המחוזי בנצרת זיכה היום (חמישי) את רומן זדורוב מרצח הנערה. שני שופטים, השופט אשר קולה והשופט דני צרפתי, סברו כי על בית המשפט לשחררו בעוד שהשופטת תמר ניסים שי התנגדה. זדורוב אמר לאחר ההחלטה בדמעות: "אני רק רוצה לחזור הביתה אל הילדים". אילנה ראדה, אמה של המנוחה, הגיבה גם היא לפסק הדין, ואמרה בקול חנוק: "הפרקליטות היא גוף עברייני במדינת ישראל. הפרקליטות רצחה את הבת שלי. 16 שנה של שקרים. השלב הבא זה לאתר את הרוצחים ואנחנו יודעים לאן ללכת. המלחמה רק מתחילה".
מההודאה עד למשפט החוזר: הטלטלות בדרך להכרעת הדין של זדורוב
ראש הרכב השופטים השופט אשר קולה הסביר כי "לא הוכח מעל כל ספק סביר כי זדורוב הוא הרוצח", והוסיף כי "צירוף מקרים נדיר בשילוב רשלנות משטרתית גרם להטלת ספקות באופיו של זדורוב".
קולה הקריא את הכרעת הדין ואמר בפתח דבריו: "בחלקה הראשון של חוות דעתי התייחסתי לנושאים שאליהם הפנה אותנו השופט מלצר, תוך שלא התעלמתי משאר הראיות בתיק. קיימתי דיאלוג ביני לבין כל חומר הראיות בתיק. עסקתי בחוות דעתי במתח שבין הזכות שלצד הנאשם לבין הודאתו, והחלטתי כי הזכות שנמצאה לו גוברת על הודאתו, עד כדי החשש המשמעותי שמא מדובר בהודאת שווא".
עוד אמר, כי "הנסיבות החדשות שליבו את ליבת ההחלטה בדבר קיומו של המשפט החוזר הן שהיטו את הכף באופן משמעותי לבחינה מחדש של כל הראיות האחרות. המסקנה הינה כי הנאשם זכאי. ניתחתי את חוות דעתו של רב פרק ירון שור, והגעתי למסקנה שאין בה כדי להוות ראיה. אציין כי גם בהליכים הקודמים בסופו של דבר אשמת הנאשם לא התבססה על דעתו של רב פקד ירון שור".
"המשיבה ביקשה להוכיח שיש היתכנות להודאת הנאשם, והיא אינה סותרת את הממצאים בזירה. קבעתי כי בעניין זה כשלה המאשימה, ולא הוכח מעל כל ספק סביר, ולטעמי כמעט ההפך הוא הנכון, שממצאי הזירה בכללותה תואמים להודאתו של הנאשם", הוסיף ראש הרכב השופטים. "שאלת המפתח בתיק להבנתי היא שאלת המי אמר. מיהו הנאשם שלפנינו? המאשימה טענה בהליכים קודמים ובהליכים שלפנינו, ולמעשה זה היה הנרטיב שמאחורי האשמתו של הנאשם ברצח, כי מצד אחד מדובר ברוצח מתוחכם, מניפולטור, שחקן שחמט על, פדופיל, סדיסט, צופה בסרטי סנאף, לומד שיטות לתקיפה באמצעות סכין ועוד. מהצד השני תיארה אותו כמי שהינו סוללה נטענת, פקעת של עצבים, אדם שבקלות מאבד את עשתונותיו, חובט ומכה. כפי שתיארתי בחוות דעתי, לא מדובר בסדיסט, פדופיל, שחקן שחמט על ולא במניפולטור מתוחכם. לא מדובר במי שתכנן מראש לרצוח ילדה קטנה ובמי שנתון להתקפות זעם בלתי נשלטות. טובות תמונות מאלף מילים".
עוד נכתב בהכרעת הדין, כי "במפגש הראשון כמעט של הנאשם עם חוקרי המשטרה הוא הודיע כי זרק את המכנסיים. האם נאשם שהינו רוצח מתוחכם יודה בשאלה הראשונה שנשאל כי זרק את המכנסיים? בשאלה הראשונה שנשאל וכך גם בהמשך סיפר הנאשם פרטים שרוצח מתוחכם לא היה מספר, כמו טיפות הדם שראה בשירותי הבנים".
"עוד פירטתי בחוות דעתי כי אני מקבל אני לחלוטין את עדותו וחוות דעתו של מומחה המחשבים מטעם ההגנה, מר יואב זילברשטיין", כתבו השופטים. "בהתאם לחוות דעתו, הנאשם לא צפה בסרטי פדופיליה, לא צפה בסרטי סנאף ואף לא הוריד למחשבו סרטי אלימות כלשהן. לא נותר אלא לקבוע כי צירוף מקרים נדיר ורשלנות משטרתית גרם לקביעות ביחס לאופיו של הנאשם, דבר שלא נמצאו לו כל תימוכין. אשר בעניין הסוללה, המצבר ועוד אין לבוא בטענות למאשימה, שכן היא השתמשה בביטויים שבהם השתמש הנאשם עצמו בשיחותיו עם המדובב".
השופט צרפתי: "ההודאה - דקלום חלול של אמירות המדובב"
גם השופט דני צרפתי סבר כי יש לזכות את זדורוב. "הראייה המרכזית היחידה שעומדת לחובת הנאשם היא הודאתו", כתב השופט בהחלטתו. "לאחר שבחנתי את הפרטים הגעתי למסקנה כי ההודאה אינה יותר מדקלום חלול חסר משקל של אמירות ותרחישים שהציג המדובב. הניסיון להציג את הנאשם כאדם מתפרץ, סוטה מין ואלים כשל לחלוטין בפנינו".
"למה שהנאשם ירצח ילדה?", המשיך צרפתי. "למה שהנאשם יבחר לרצוח במקום עבודתו בבית ספר שהיה הומה? למה שיבחר להשאיר תיק גדוש ראיות, יספר שזרק את מכנסיו, יסכים למסור DNA? למה שיחשוש שהיא נאנסה? הרוצח לא היה צריך לחשוש. למה שיקרוס נפשית?".
"איך ייתכן שכלל הראיות בזירה לא תואמות את סיפור ההודאה?", הוסיף השופט. "איך עזב הנאשם את זירת הרצח מוכתם בדם, ירד וניקה את עצמו בשירותי הבנים כמפורט בהודאתו ולא נמצא אף עד ראייה ואף ממצא פורנזי? איך מנגד נמצאו בתא עקבות זרות שאינן של הנאשם ושל המחלצים השונים?".
השופטת ניסים שי הייתה בדעת מיעוט: "לא כל סימן שאלה הוא סיבה לזיכוי"
מי שהייתה בדעט מיעוט היא השופטת תמר ניסים שי, שהתייחסה, בין היתר, לזליגת הדם שנמצאה על העקבה, שנקבע לגביה כי אינה שייכת לזדורוב. "מצאתי לקבל בעניין זה את עמדת המאשימה, לפיה זליגת הדם הנדונה יכולה הייתה להתרחש גם שעות אחדות אחרי הרצח, וזאת בשל היקוות דם בבגדיה של המנוחה בעת הרצח, וזליגתו משם בהמשך על העקבה עקב הזזת גופת המנוחה". לדבריה, "בכך נשללת טענת ההגנה, שלפיה, הכרח הוא, כי העקבה הוטבעה על ידי הרוצח דווקא, באופן שאינו תואם את מסלול היציאה מהתא שהציג הנאשם בשחזור".
בהתייחס לטענותיו של א"ח (אדיר חבני), שהטיל את האשמה לרצח על בת זוגו לשעבר א"ק (אולה קרבצ'נקו), אמרה: "הוא העליל עליה עלילה בזויה שמטרתה נקמה באולה על פרידתה ממנו. לנוכח קביעתי זו, סוגיית ה-DNA המיטוכונדריאלי איננה רלוונטית כלל. עם זאת, גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש לסוגיה זו משקל ממשי, וזאת מקום שבו לא הוכח כי השערה שנמצאה בתא הגיעה דווקא מהרוצח, ובעיקר מקום שבו לא ניתן לבסס כל קביעה ממשית, על פי אמת מידה מדעית, כי אדיר דווקא הוא המקור לאותה שערה".
השופטת קבעה בדבריה כי "החקירה המשטרתית אמנם לא הייתה מושלמת, אך לא כל סימן שאלה הוא סיבה לזיכוי".
הפרקליטות תערער?
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "במהלך 16 השנים האחרונות שישה שופטים בשלוש ערכאות שונות קבעו שרומן זדדורוב הוא הרוצח של הילדה תאיר ראדה ז"ל. היום החליט בית המשפט המחוזי בנצרת, בדעת רוב של שני שופטים מול שופטת אחת, לזכות את רומן זדורוב מאשמה ברצח, בהחלטה ממנה עולה מחלוקת של ממש בין שופטי ההרכב ביחס לאשמתו של זדורוב. הראיות שהציגה פרקליטות המדינה לבית המשפט מצביעות על אשמתו של זדורוב ברצח, ולכן הייתה זו חובתה של הפרקליטות להגיש כתב אישום ולנהל את המשפט החוזר".
עוד נמסר, כי "כפי שניתן לראות מהכרעת הדין, כך גם סברה השופטת תמר ניסים-שי, שכתבה את דעת המיעוט. לשיטתה, ההחלטה לנהל את התיק הייתה יותר ממוצדקת והראיות שהוצגו לבית המשפט מוכיחות את אשמתו של זדורוב מעבר לכל ספק סביר: 'מצאתי, כי ה'יש' הראייתי שהובא על ידי המאשימה מהווה מארג ראייתי קוהרנטי, הדוק ומבוסס היטב, נטוע ביסודות איתנים בהיבט הדין הפלילי, דיני הראיות והשכל הישר, ויש בו די, מעל ומעבר לכל ספק סביר, להוכחת אשמתו של הנאשם ברצח המנוחה'".
"אשר לראיות שהביאו לקיומו של המשפט החוזר כתבה השופטת: 'ככל שבראיות שהביאו לקיומו של המשפט החוזר היה פוטנציאל להעמיד היתכנות לקיומו של ספק סביר, המלמד על חפותו של הנאשם או לפחות סודק את המארג הראייתי לחובתו, הרי שפוטנציאל זה לא מומש. ראיות אלו לא התגבשו, ולו בדוחק, לתרחיש חלופי ממשי לאירוע הרצח".
"תפקיד פרקליטות המדינה, כגוף התביעה המייצג את מדינת ישראל, הוא להגן על האינטרס הציבורי ולחתור לגילוי האמת, באמצעות בחינה וניתוח של חומר הראיות שנאסף בחקירת המשטרה. המבחן המשפטי להגשת כתב אישום הוא בשאלה האם ישנו סיכוי סביר להרשעה.עם קבלת ההחלטה בבית המשפט העליון על קיומו של משפט חוזר, הוקם בפרקליטות המדינה צוות של פרקליטים בכירים, מיומן ואיכותי, שאיש מחבריו לא עסק בתיק בעבר. הצוות למד ובחן ביסודיות את התיק מתחילתו, לרבות כל הראיות וטענות ההגנה".
"בנוסף, הצוות למד ביסודיות את ההחלטות הקודמות, שבהן שישה מתוך שבעת השופטים במחוזי ובעליון שדנו עד היום בעניינו של זדורוב, סברו שהוא הרוצח והרשיעו אותו. הוא בחן היטב את הפוטנציאל לשינוי ההכרעה, כפי שראה אותו כבוד השופט מלצר שהורה על עריכת משפט חוזר. בסופו של יום, המלצת הצוות שהוגשה לפרקליט המדינה, הייתה שכמות הראיות בתיק, טיבן ועוצמתן, מבססים סיכוי סביר להרשעתו של רומן זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה ז"ל".
עוד נכתב, כי "לאחר דיונים נרחבים בעניין אימץ פרקליט המדינה, את ההמלצה שהובאה בפניו לנהל משפט חוזר נגד רומן זדורוב. במשך כל ניהול ההליך המשפטי, הפרקליטות בחנה את ההתפתחות בראיות, ובכלל זה את האופן שבו העידו העדים והמומחים. לא נעלמו מעיני הפרקליטות הערות חלק מהרכב השופטים, כמו גם קשיים שונים שעלו לאורך הדרך. עם זאת, עמדת הפרקליטות באשר לאשמתו של זדורוב נותרה בעינה. נבקש להבהיר, כי לאורך כל הדרך פרקליטות המדינה פעלה, ללא לאות, להגיע לחקר האמת, מתוך תחושת שליחות ואחריות גדולה לאינטרס הציבורי, שלומו וביטחונו. עשינו כל שלאל ידינו כדי לנהל משפט באופן מקצועי, ישר והגון, כמו בכל תיק אחר שאנו מנהלים. בימים הקרובים הפרקליטות תלמד את הכרעת הדין לעומק ותחליט בשאלת הערעור".
השתלשלות העניינים שהובילה לזיכוי
ב־6 בדצמבר 2006 נראתה תאיר ראדה בפעם האחרונה כשהיא בחיים, בדרכה לשירותי הבנות בתיכון נופי הגולן שבקצרין. לאחר שעות שבהן נעדרה, גופתה התגלתה בתא שירותים נעול מבפנים. כשבוע לאחר הרצח, נעצר רומן זדורוב בחשד לביצועו. בחקירות המשטרה זדורוב הכחיש את המיוחס לו, אך לאחר שמונה ימים במעצר הוא הודה ברצח בפני מדובב.
בשנת 2010 זדורוב הורשע ברצח תאיר ראדה. הוא ניסה לערער על ההרשעה לבית משפט העליון, אך הרשעתו נותרה על כנה. בסוף שנת 2019, זדורוב הגיש לבית המשפט העליון בקשה למשפט חוזר בשל כתם דם על טביעת נעל. לקראת פרישתו, שופט העליון חנן מלצר הורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת ולערוך לזדורוב משפט חוזר. באוקטובר 2021 המשפט החוזר החל.
בפרקליטות, עד היום, סבורים כי זדורוב הוא הרוצח. בפרקליטות סבורים כך מכיוון שזדורוב הודה שלוש פעמים ברצח. הסנגור של זדורוב, לעומת זאת, טוען הפוך מעמדת הפרקליטות. הפרטים המוכמנים אינם מוכמנים באמת כיוון שהם היו ידועים בציבור, טביעות הנעליים על המכנסיים של ראדה אינם של זדורוב כי השחזור נעשה בצורה לא מדויקת ולכן הוא לא רלוונטי.
הראיה החזקה של ההגנה היא זו שהביאה לזדורוב את המשפט החוזר. כתם דם על טביעת נעל שהייתה על האסלה, טביעת נעל שאינה שייכת לזדורוב, וכי לטענת הסנגור כתם הדם נוצר זמן קצר לאחר הרצח, כך שטביעת הנעל אינה של אדם שהגיע לזירה לאחר מכן עם כוחות ההצלה, אלא של הרוצח עצמו.
במשפט, מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, העיד מטעם ההגנה. קוגל העיד לגבי האפשרות שכתם הדם נזל על טביעת הנעל שעל האסלה מספר שעות לאחר הרצח, ואמר כי "אין מצב שדם יזלוג מהגופה חמש שעות לאחר המוות". בעקבות עדותו, התובעת ניסתה להטיל ספק במהימנות של קוגל, שהגיב: "כשאני עם ההגנה אני שקרן, וכשאני עם התביעה אני ישר ודובר אמת".