במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום ובו נאשם מרזל בדחיפה בלבד. מרזל הודה בהשתתפות בתגרה וקיבל עונש זעום - שבוע מאסר על תנאי בלבד, שאותו ירצה רק אם יתקוף אדם במהלך השנה הקרובה.
כתב האישום המקורי נגד מרזל הוגש שנתיים לאחר התקיפה שיוחסה לו. לאחר שמונה שנים שבהן התנהל ההליך הפלילי נגדו, שכלל עשרות דיונים, המשטרה לא הצליחה להביא להרשעה. במקום לחזור בה לגמרי מכתב האישום, הציבה המשטרה בפני מרזל את הברירה בין הרשעה במסגרת הסדר טיעון מקל במיוחד לבין המשך ההליך הפלילי נגדו.
נשיא בתי משפט השלום בירושלים, השופט שמואל הרבסט, מתח ביקורת על התנהלות המשטרה בתיק וכתב: "מדובר בהליך משפטי ארוך שגדל מעבר למימדיו הטבעיים".
עו"ד ודים שוב, הסניגור הציבורי המחוזי מחוז ירושלים: "תיק זה נסגר בעבר. לאור הביקורת שבית המשפט השמיע בהכרעת הדין ספק אם היה נכון מלכתחילה להגיש את כתב האישום. הסניגוריה הציבורית מתריעה שוב ושוב בדוחות השנתיים על תופעה מדאיגה של הגשת כתבי אישום בתיקי זוטות כדוגמת קיבוץ נדבות בכותל, העלבת עובדי ציבור וכד'. הבחירה באפיק פלילי פוגעת קשות בנאשמים וגורמת לעלויות כספיות למדינה כאשר ברור לכל שההליך הפלילי אינו הפתרון".
עו"ד יצחק בם, שייצג את מרזל לאורך כל ההליך, אמר ל"מעריב": "מדובר באישום שנולד בחטא. אלמלא היה מדובר בברוך מרזל שגר בחברון, ספק אם התיק היה מגיע בכלל לכתב אישום. מוטב היה שמשאבי התביעה היו מושקעים בעניינים חשובים יותר".
מהמשטרה נמסר: "הסדר הטיעון משקף את האיזון בין חומרת האירוע מחד ומשך הזמן שבו נמשך ההליך מאידך, ובשים לב למכלול הנסיבות, בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון המאוזן ואת נימוקי הצדדים. יצוין כי חלוף הזמן הרב והחריג נובע, בין היתר, מהתמשכות ההליכים המשפטיים לנוכח אינספור טענות מקדמיות שהועלו על ידי הנאשם, שהכרעת בית המשפט בעניינם ארכה זמן רב. זאת לצד חילופי שופטים בבית המשפט וכן אי־התייצבות הנאשם לחלק מהדיונים".