ב־30 במרץ 2023 התחוללה אחת מהדרמות הגדולות ביותר שידעה מערכת המשפט הישראלית. רומן זדורוב, שהודה ברצח הנערה תאיר ראדה, נמצא זכאי במשפט החוזר שנערך לו. זדורוב, שהורשע ב־2010, ערער לעליון ב־2015 וערעורו נדחה, זוכה עתה ברוב של שני שופטים שטענו כי ישנו חשש מהותי כי הודאתו בשעתה הייתה הודאת שווא.
16 וחצי שנים חלפו מאז ערב 6 בדצמבר 2006, שבו נמצאה תאיר ראדה, תלמידת כיתה ח' בבית הספר נופי גולן בקצרין, כשהיא ישובה מתה בתא השירותים, מתבוססת בדמה. הרצח המזוויע שהתרחש בזמן הלימודים טלטל מדינה שלמה שעד היום מנסה לפענח את התעלומה הגדולה ולגלות מי רצח את תאיר ראדה.
חוקר המדיה פרופ' אזי לב־און, שחוקר את השימושים וההשפעות של האינטרנט והרשתות החברתיות, יוצא כעת בספר חדש ומרתק על הפרשה שנותרה כל השנים בלב הדיון הציבורי.
בספרו "רצח תאיר ראדה ופרשת רומן זדורוב: ממסד, צדק, אזרחים ורשתות חברתיות" (ידיעות ספרים) הוא מציג את מחקרו המקיף מהשנים האחרונות, שבו הוא צולל לחקירות, להודאותיו של זדורוב, לשחזור ולהליך המשפטי מבעד לפעילות למענו ברשתות החברתיות. "לסיפור הזה הגעתי יחסית מאוחר", מציין פרופ' לב־און, "בסביבות 2015־2016".
בתחילת 2016 הבחין לב־און כי שלוש קבוצות הפייסבוק הגדולות ביותר בשפה העברית הן "פשפשוק" - להחלפת חפצים, "אמהות מבשלות ביחד" - להחלפת מתכונים, וקבוצה נוספת שעוסקת ברצח שאירע עשור קודם לכן: "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל". אז מנתה אותה קבוצה יותר מ־200 אלף חברים.
בהקדמה לספרו הוא מתייחס לכך וכותב: "התעניינותי גברה כשנוכחתי שהתכנים בקבוצה מבוססים על חומרי מקור, ובהם תמונות מזירת הרצח שאנשים דנים בהן בכובד ראש. התמיכה הגורפת בטענה שזדורוב אינו הרוצח והארומה האנטי־ממסדית הבוטה ריתקו אותי.
"עוד התרשמתי מהאתר 'האמת היום' שהוקם ב־2016 וריכז את החומרים המשפטיים הקשורים לפרשה, לרבות חומרי חקירה ומוצגים משפטיים, פרוטוקולים של דיונים, סיכומי הצדדים ופסקי דין, וכן חומרים תקשורתיים ואחרים. למיטב ידיעתי זהו המקרה הראשון בארץ וכנראה גם בעולם שבו חומרים משפטיים בתיק רצח הועלו בהיקף נרחב כזה לאינטרנט, בצורה מסודרת ומונגשת".
"אלה לא אנשים נקמנים או קונספירטורים, אלא אזרחים, חלקם ימניים, חלקם שמאלנים, דתיים ולא דתיים, שגרים בכל מיני מקומות בארץ, שמה שדחף אותם להיכנס לסיפור הזה זאת תחושה עמוקה של אי־צדק שנעשה למישהו שהוא בכלל אאוטסיידר. הוא לא חלק מקבוצת הרוב כאן, הוא לא יהודי אפילו. זה באמת יפה בעיניי שזה משהו שמאחד אנשים ממקומות שונים בארץ וממקומות שונים בחייהם. רובם דווקא עובדים בהייטק, אנשים עם ראש".
"ההרשעה של זדורוב הייתה ב־2010 ופעילות לא מתרחשת סתם, היא מתרחשת כשיש איזשהו טריגר שמוביל אליה. ב־2010 זדורוב הורשע כאמור בפעם הראשונה ובשנת 2015 נדחה הערעור שלו לעליון, בשתי הנקודות האלה רואים קפיצה בפעילות ברשת. גם בתחילת 2016 רואים קפיצה, עם הפתיחה של האתר 'האמת היום' והעלייה של הסדרה 'צל של אמת' במרץ 2016, שהעלה את הסיפור של א"ק. אבל באמת לדבר בפייסבוק זה דבר אחד, ולהשפיע על הפעילות המשפטית זה רובד פעילות אחר".
בספרו כותב פרופ' לב־און: "גם תגובת הממסד משכה את תשומת לבי. בינואר 2016, לאחר דחיית ערעורו של זדורוב לבית המשפט העליון, פרסמה פרקליטות המדינה מסמך תגובה לטיעונים שעלו ברשתות החברתיות לגבי הפרשה. למיטב ידיעתי, זהו המקרה הראשון בארץ, ואולי בעולם, שבו הפרקליטות מפרסמת מסמך המשיב לטיעונים שעלו במדיה החברתית.
"דובר משרד המשפטים דאז, משה כהן, טען: 'ראינו את הסחף ברשת וזיהינו את זה כאירוע משברי, אני לא יכול להתעלם מכך שאלפי אנשים חושבים שאנחנו מפברקים ראיות במשרד המשפטים. שיחשבו שטעינו, אבל לא שזייפנו. איבוד אמון בסדר גודל כזה עלול להביא לאי תשלום מסים ולסירוב לשרת בצבא. לא יפנו למשטרה ולא יעידו בתיקים. יהיה פה ג'ונגל. אני תופס את עצמי כמגן המוסד. אלו מערכות שעליהן יושבת הדמוקרטיה שלנו, זו הפלדה'".
"השימוש ברשתות החברתיות, בוואטסאפ, הוא כלי מאזן אל מול כוח הממסד", אומר לב־און. "למשטרה ולפרקליטות, לצורך העניין, יש כוח אדם, תקציבים, אנשים בהיכון, רכבים וכלי נשק. הממסד יכול להזיז תהליכים מיד, והאזרחים לעומת זה לא. הרשתות החברתיות הן כלי שמאפשר לאנשים לשחק, לא כשווים מול שווים, אבל בהחלט לאפשר להם יכולות משמעותיות מבעבר להישמע ולהשפיע".
הגיבורים שמאחורי הקלעים, כפי שמכנה אותם לב־און, סייעו לא רק בהתמודדות עם מסת הראיות הגדולה, אלא גם הביאו גילויים שזיכויו של זדורוב נשען עליהם במידה רבה. "במאי 2021 החליט השופט חנן מלצר על פתיחת משפט חוזר", אומר לב־און. "הוא עשה זאת בגלל גילויים חדשים שגילו פעילים".
תרומה מכריעה ומשמעותית לא פחות לקיום המשפט החוזר של זדורוב וזיכויו הגיעה בזכות עבודתו של פעיל נוסף, פרידל (אדיק) פאינשטיין, שתרגם מחדש את כלל חומרי החקירה ובכך הציג לראשונה את התמונה המלאה של חקירת זדורוב. התמונה שהתקבלה בזכות תרגום כלל החומרים ניצבה כרקע והסבר לגרסאותיו השונות של זדורוב, להודאתו, לשחזור הרצח ולהתנערות שלו לאחר מכן מאותה הודאה.
"זה גם מדהים", אומר לב־און. "אדיק פאינשטיין, שעלה מרוסיה בגיל 15, התעניין בסיפור של זדורוב בשלב מאוחר יחסית. גם הוא ראה כיצד זדורוב מודה מכל הלב, אבל הוא חשב שיכול להיות שהאדם הזה הוא לא הרוצח. הוא התחיל לראות את קטעי הסרטים ולאט־לאט השתנתה דעתו, וזאת הנקודה כאן, כי זה גם התהליך שהשופטים עברו. ברגע שהוא ראה את כל הסרט, הוא פתאום התחיל להבין מה קרה.
"ברור שבהליך משפטי הצדדים חותכים את הקטעים שמשרתים את הנרטיב שלהם וזה מה השופטים רואים. אבל פאינשטיין הבין שיש סיפור יותר גדול, סיפור אחר. הוא גם ראה שיש קטעים מסוימים, ואני רוצה להדגיש עוד פעם שאני לא חושב שזה נעשה בזדון, אבל קטעים שלא תורגמו טוב או לא תורגמו בכלל, שהיו כל מיני עריכות שהתמונה לא התאימה לאודיו, ואף אחד לא שם לכך לב. גם לא ההגנה בתהליך המקורי".
פאינשטיין, שעובד זה שנים כמהנדס בכיר, הגיע לסיפור הזה ממש במקרה, כפי שהוא מתאר זאת, בדצמבר 2015. אז, שמע לראשונה על התיק ולאט־לאט נחשף לחומרים השונים באינטרנט.
"חיפשתי באינטרנט מידע כלשהו על התיק, וכך הגעתי לקבוצת הפייסבוק 'כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל', שהיו בה כ־250 אלף אנשים", מספר פאינשטיין. "היו שם ויכוחים סביב ההקלטה של השיחה בין המדובב ארתור לרומן זדורוב. אני רציתי להבין מה האמת. בפסק הדין ובתקשורת אומרים משהו אחד, ובקבוצות פייסבוק אומרים משהו אחר. לא עניין אותי להאשים אותו או לזכות אותו אלא עניין אותי להבין.
"בקבוצה ביקשו מהציבור לתרגם, וככה התחלתי לתרגם את הטקסט. בהתחלה ראיתי רק שעתיים, אבל ב־2017 אלון עקרוני נתן לי את כלל החומרים. לפי החישוב שלי מדובר בערך ב־155 שעות, 110 מתוכן ממש מדברים ועוד כ־40 שעות שינה. השעות האלה מחולקות לשלושה חלקים: חלק אחד הוא בתא, כשזדורוב מדבר עם המדובבים שלו, אחד מהם זה ארתור והשני זה יבגני.
"היו גם כמה עצורים מכפר טובא, שגם איתם היו שיחות. החלק השני היו החקירות עם חוקרים שונים, והחלק השלישי, שהוא הקטן ביותר מתוך 110 השעות, של מקרים שבהם החוקרים הגיעו לתא אבל דיברו עם זדורוב כשהם מחוץ לתא. כלומר שומעים אותם אבל לא רואים אותם".
"פאינשטיין לא הסתפק רק בזה, הוא גם העלה לסרטונים כתוביות, וזה אפשר לעורכי הדין ולשופטים לראות את הכל מההתחלה עד הסוף", אומר לב־און. "צריך להבין, אף אחד מהשופטים לא דובר רוסית, הם מוגבלים למה שנותנים להם, ופתאום הם לא מקבלים סינקים, אלא את כל החומר, זה פותח את העיניים. באמת בסופו של דבר הסכימו הצדדים שהתרגום של אדיק יהיה התרגום הרשמי, שלפיו התנהל התהליך המשפטי".
ואכן בסעיף 332 קובע השופט צרפתי: "הכתוביות והתרגומים 'בגוף הסרט' שעמדו לרשותנו אפשרו לנו מעקב והתרשמות בלתי אמצעיים במכלול החומרים המוקלטים - החקירות וכלל השיג והשיח בתא המעצר, אשר התנהלו, רובם ככולם, בשפה הרוסית. כלי עזר זה אפשר לנו התרשמות, התחקות ומעקב מלאים אחר תכני השיחות ואחר ההקשרים של הדברים, תוך שילוב האמירות עם שפת הגוף, טון הדיבור של המשוחחים ועוד".
גם השופטת תמר נסים־שי מתייחסת לעבודתו של פאינשטיין: "צפיתי במכלול תוצרי הדיבוב (המתורגמים מטעם ההגנה). בנוסף לעמידה על התנהלות המדובבים, הצפייה מעניקה רובד נוסף ורב־משמעות להבנת יחסיהם עם הנאשם. כמו כן, היא מאפשרת לעמוד על טיבו של הנאשם עצמו, אופיו והלך רוחו המשתנה, וכן להעריך את התובנות שהיו לו בנוגע למצבו המשפטי ואת תפיסתו את מצב החקירה, כהדהוד לה".
גם השופט אשר קולה כתב: "כזכור, מרבית הקלטות הנאשם, הן בחקירותיו והן בתוך תא הכלא, היו בשפה הרוסית. במהלך המשפט הקודם הוצגו בפני כב' השופטים הנכבדים קלטות מקור בשפה הרוסית ולצדן תמלול מתורגם לעברית של מה שנאמר באותן קלטות. בכל הכבוד, משול הדבר למי שצופה בסרט של 60 שעות (לפחות!) בשפה הרוסית ונאלץ לקרוא את התרגום באופן מנותק ומופרד מהסרט. עניין זה בהכרח מקשה על הבנת הנקרא והבנת הנשמע כאחד".
"הרבה דברים שרומן דיבר עליהם היו בכלל בצחוק, וכשקוראים את זה כטקסט לא מבינים את זה", אומר פאינשטיין. "למשל באמצע דצמבר 2006, אני זוכר את זה היטב, היו שני מדובבים בתוך התא עם רומן והם פתחו בשיחה על רוצחים סדרתיים מפורסמים ברחבי העולם. הם גם דיברו על רוצח באוסטריה שכלא במשך שנים נערה בבית שלו, הם דיברו על ג'ק המרטש בלונדון, וגם על אנדריי צ'יקטילו, רוצח סובייטי שהיה אחראי לכ־60 מקרי רצח.
"זה חשוב להבין כי בתרגום הקודם אי אפשר להבין שמדובר בעצם בשיחה על רוצחים סדרתיים ולא על איך היה אפשר לרצוח. לכן מה שהשופטים שמעו במשפט החדש הרבה יותר קרוב לאמת ממה שקיבלו השופטים בערכאות הקודמות".
עבודתו של פאינשטיין שרטטה תמונה ברורה יותר, שממנה עולות כמה מסקנות חדשות. חלקן מצביעות על חוסר קורלציה בין האודיו לווידיאו בגרסאות קודמות, על חוסרים, על תרגומים שונים באיכות תרגום שונה אבל בעיקר על פרשנות לא נכונה למונחים ולנאמר בין זדורוב למדובביו.
כך למשל מציין פאינשטיין כי למילה "שירותים" בשפה הרוסית יש מספר משמעויות: "זה יכול להיות 'תא שירותים', 'אסלה', 'מקום של אסלה', 'חדר שמורכב ממספר תאים ופרוזדור צמוד להם'".
הוא מציין גם כי לאורך החקירות ישנה התייחסות לסרט הסובייטי הקלאסי "אין לשנות את מקום המפגש" ואף מצטטים מתוכו. כך למשל הם מתייחסים לסצינה שבה רואים את איוון סרגייביץ' גרוזדייב, החשוד המיידי, לקראת סוף החקירה. דמותו עדיין דוגלת בחפותה, והשוטרים מנסים למשוך ממנו הודאה בלב נקי כדי לרכך את העונש.
"יש פה ממד תרבותי", אומר פאינשטיין. "זדורוב, החוקרים והמדובבים מצטטים מסרטים מפורסמים, כדוגמת 'אין לשנות את מקום המפגש', והשופטים לא תמיד מבינים שמדובר בציטוט מסרט. המונח 'לב נקי' הוא מושג משפטי בברית המועצות שעונה על למה רומן הודה כביכול. המונח 'חרטה בלב נקי' עוסק בנסיבות המקילות בחוק העונשין הסובייטי ושל חבר המדינות, בפרט הרוסי והאוקראיני. זדורוב השתכנע שיש נגדו ראיות בעלות משמעות והוא כאמור יודע שבברית המועצות, אם מתוודים בלב נקי, אפשר לקבל עונש מופחת".
עוד מתאר פאינשטיין כי זדורוב בכה לא פעם, ולא אחת מוזכרות חקירות שלא תועדו. השמטה משמעותית נוספת התגלתה בתרגום החדש גם סביב סוגיית "רצח במצב אפקט" (בלקאאוט). בתרגום המקורי נטען כי זדורוב השתמש בכך כתירוץ עוד בחקירות הראשונות, כלומר שרצח את תאיר מבלי לזכור שעשה זאת. אולם התרגום החדש גילה כי החוקר סימן בידיו וביצע תנועה של האצבע על יד הרקה וזדורוב התייחס לתנועה במילים, כך שלמעשה היה זה החוקר שהתייחס ראשון למונח רצח במצב אפקט.
"התרגום מחדש של החומרים, שבעבר נעשה בהם שימוש כדי להאיר את זדורוב כסוטה מין, פדופיל ובן אדם עם נפש שנוטה להתפרצויות אלימות, פתאום מוכיח כי לא כצעקתה, לא קרוב אפילו", אומר לב־און. "כמובן שלא מצוין כי פעילים חשפו את זה, כי זה לא רלוונטי למשפט, אבל בספר אני מראה שאלה דברים שהגיעו מהציבור, מאוסף של פעילים שבזכות המעורבות שלהם והזמינות והנגישות של החומרים עשו דברים מאוד־מאוד יפים, שבסופו של דבר תרמו לזיכוי של זדורוב".
התרעות פיקוד העורף