"בוקר עצוב ובעיקר בוקר מקומם, כמו כמעט כל בוקר. אתן הגעתן אליי דרך פוסט שנזעק מדם ליבי שהתבשרנו על הרצח של רילי, וכמות המצוקה שמשודרת אליי דרך עמודי האינסטגרם והפייסבוק, שמעידה על אוזלת היד של כל מוסדות המדינה היא פשוט בלתי נתפסת. נהרות של אובדן וכאב שפשוט לא מטופלים" אמרה תורן חן.
דוידוב ביקשה לחדד את דבריה והתעניינה האם הפניות אותן היא מקבלת הן מנשים שמרגישות מאויימות. תורן חן הדגישה: "עם כל הכתובות על הקיר. מה שקרה לי ביום שישי בבוקר, שזה הגיע פתאום קרוב אליי. הכרתי אותה ברמה האישית וידעתי שכמה שידענו לא ידענו. אני פגשתי דמות מחויכת, אופטימית, שלא רצתה להראות קורבנות. הרווחה ידעה, הגרוש שלה היה מגיע בתדירות. כולם ידעו. המשטרה קיבלו עשרות תלונות לא רק ממנה, גם מהשכנים והחברות. כל הכתובות היו מרוחות על הקיר בדם, ושום דבר לא הצליח להציל אותה".
כשמדברים על הנושא הזה של מה עושים עם הנפגעות, אני באמת מציעה לכל אחת, להגיע לביקור במקלט. זה כלא לנפגעות. המדינה צריכה לחשוב הפוך - לאיזה מחנה הסגר או טיפול אנחנו מכניסים אנשים שיש נגדם ולו תלונה אחת. במקרה של רילי, הגרוש שלה, הרוצח, משה פרי, היה גם עבריין מורשע. זה פשוט בלתי נתפס הסיפור. אני מקבלת פניות של נשים מכל הארץ שפונות אליי כי הן כבר לא יודעות למי לפנות".
עוד טענה תורן חן כי "כולם ידעו מסתבר, אני באמת לא ידעתי הכול. אבל ברגע שהסיפור הזה נשפך החוצה מסתבר שכולם ידעו. אתה יכול לדעת עד מחר, אבל בסוף מי שאמור לאכוף כאן את החוק הם גורמי המדינה. זה משהו שצריך לפתור אותו טכנולוגית, ערכית, חוקית, על ידי מדינת ישראל. למה לא מקדישים את אותה כוונה, השקעה פיננסית, בנשים נפגעות אלימות? זה לא סקסי ברמה הפוליטית, זה לא ביטחוני, זה לא מעניין אף אחד ממי שיושב ברשויות. הרשויות הם בקו החמישי אולי. הם לא שם".
התרעות פיקוד העורף