לדבריה, "מדברים פה עליי ועל הילד שלי. על פניו נראה שחזרנו לחיים והמון מילים כואבות שחורכות את הנשמה נאמרו פה היום. אני אימא בפוסט-טראומה שמגדלת ילד עם פוסט-טראומה קשה, וילד שבכל יום ראשון מדבר על הדם שניגר על הרצפה ושאבא לקח רעשן והרביץ לאימא, ושאימא נעלמה לו מהחיים ושהוא מנסה להבין ושיש לו אבא שקוראים לו אביעד. לשמחתי, לא הכנסתי שנאה לבית".
איסקוב הוסיפה: "הילד לא מבדיל ויש כל כך הרבה כאב והרבה טיפולים שהילד צריך לעבור, ואני לא מדברת על הטיפולים שאני עוברת וכשהוא (הסנגור, ב"א) אומר ליבי ליבי, זה מכעיס".
בשלב זה, הסנגור של משה קטע את דבריה ושאל "סליחה?", השופט אלרון אמר: "גברתי, הסנגורים עושים את העבודה שלהם".
איסיקוב המשיכה ואמרה כי "אפשר להבין גם את הצד שלי, את הטיפולים שאני עוברת, את הפלסטיקה. כל כך הרבה דברים כדי להראות לילד שלי שאני עומדת על הרגליים, ושום דבר לא יחזיר אותנו לשגרה ואנחנו צריכים לחיות לצד הפוסט-טראומה והמעט שאפשר זה להשאיר את העונש על כנו".