התובעת שהציגה עצמה בכתב התביעה כמי שהיא מדריכת הורים, יועצת שינה ובלוגרית, לטענתה, גם הנתבעת היא מדריכת הורים והיא עוסקת בעיקר בתחום ייעוץ השינה והתפתחות תינוקות. לטענת התובעת, הנתבעת היא "מובילת דעת קהל מוכרת", ויש לה למעלה מ- 41,000 עוקבים בעמוד האינסטגרם, שאותו היא מפעילה לצורך שיווק שירותיה. לטענת התובעת הנתבעת פרסמה אודותיה שני פרסומים פוגעניים, המהווים לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע.
בא כוח הנתבעת, עו"ד בן קרפל, לא הכחיש שמרשתו היא שעשתה את שני הפרסומים נשוא התביעה. יחד עם זאת, הוא טען שהם אינם מקימים לתובעת עילת תביעה כנגדה. זאת, בשל ביחס לפרסום הראשון הוא אינו אלא תגובה לפרסום שעשתה התובעת ומדובר לכן בהבעת דעה שאינה מקימה עילה לפי חוק איסור לשון הרע.
ביחס לפרסום השני טען עו"ד קרפל כי הוא בכלל לא קשור לתובעת, לא מתייחס אל התובעת וגם לא ניתן לזהותו עם התובעת, ולכן גם הוא אינו יכול להקים לתובעת עילת תביעה. לטענת הנתבעת הפרסום השני הוא תגובה להתנהגות גסת רוח וקיצונית של צד ג', שכלל אינה צד להליך.
השופטת אסיף שקיבלה את טענות עו"ד קרפל, ציינה כי ברור שהפרסום, הוא בגדר הבעת דעה, והנתבעת מביעה בו את דעתה על הפרסום שעשתה התובעת ועל העמדות שהביעה התובעת בפרסום שלה ואילו הפרסום השני כלל לא התייחס לתובעת. "רשת האינטרנט הפכה לזירה תוססת של החלפת דעות. לא ניתן למנוע זאת וספק אם הדבר רצוי.
התרעות פיקוד העורף