שופטים 'שמרנים' הינם אסון לזכויות האדם מסביר עו"ד יעקב שקלאר, סניגור בכיר

עו״ד יעקב שקלאר, מבכירי עורכי הדין הפליליים בישראל, מסביר מדוע מינוי שופטים שמרנים הינו רע לאזרחים ולזכויות האדם ומדוע על בית המשפט העליון להיות יותר פעיל ויותר אקטיביסטי, עד כדי צורך להקמת בית משפט לחוקה.

השרה שקד, מסביר שקלאר, מינתה שופטים שמרנים והיתה גאה בכך. גם יריב לוין רוצה להחליף את כל השופטים לשמרנים. שופטים שמרנים הם לכאורה כאלה שלא מתערבים בהחלטות הממשלה, לא מבטלים חוקים, אומרי הן של הרשות המבצעת.

שופטים אקטיביסטים - הם לכאורה הפוכים לשמרנים - הם חושבים שהם ׳יודעים הכל׳ - ויותר טוב - ומחליפים את שיקול דעתם של פקידי השלטון בשיקול דעתם שלהם.

ישנה קורלציה בין חלוקה דיכוטומית לימין ושמאל לבין הרצון במינוי שופטים לעליון. הימין לכאורה רוצה שופטים שמרנים והשמאל רוצה שופטים ליברלים אקטיביסטים.

יש לכך סיבות היסטוריות.

העיקרית, שהימין בשלטון מזה זמן רב, והשמאל מעונין בבית משפט ביקורתי כלפי ממשלת הימין, שלא יתן לימין לזוז יותר מידי ימינה, ולחוקק חוקים שפוגעים בזכויות אדם. השמאל, כידוע, מזוהה עם ערכי זכויות אדם והומניזם, בעוד הימין, כמובן, מזוהה עם תוקפנות ופאשיזם.

מחקרים מלמדים על ספק גדול עד כמה בית המשפט העליון בכלל מהווה חוד חנית שיפוטית עוצמתית, אפילו כאשר בהרכבים השיפוטיים יושבים שופטים ושופטות "אקטיביסטיים". הרבה מאוד תלוי בנושאי המדיניות בפני בית המשפט.

בתחומי מדיניות מסוימים - כגון השליטה הצבאית בשטחים, צדק חברתי במערכת החינוך, הגנה על משאבי הטבע כתגמול ציבורי ולא פרטי ועוד שורת נושאים חברתיים - בית המשפט לא התגלה כמוסד ציבורי שיפוטי אמיץ, ובפסקי הדין הייתה בדרך כלל תמימות דעים רחבה בהרכבים השיפוטיים בתגובה לעתירות שהוגשו, ורק חלק קטן מהעתירות התקבלו.

המחקרים שלי, כסניגור, המרבה להופיע בעליון, מוסיף עו״ד שקלאר, מלמדים, שמינוי שופטים שמרנים, הוא אסון לסניגורים - ובכלל - לזכויות אדם של חשודים ונאשמים בפלילים.

כיום - בענייני מעצר ושחרור - של חשודים ונאשמים - אין כמעט בביהמש העליון, ואני אומר את הדברים בצער, ׳עם מי לדבר׳. ההחלטות מובנות. קצרות. טכנוקרטיות. עצלות. אין מקוריות. אין יצירתיות. אין סקרנות.

דומה הדבר ששופטי העליון הנוכחיים מקשיבים מתוך נימוס לטיעונים, כדי להגיע אחכ בלשכתם, בעזרת עוזרים משפטיים חרוצים, שיודעים לסכם את הטענות יפה ובצורה מסודרת, להחלטות טכניות - שעניינן מעצר.

לשחרר מישהו ממעצר הפך למבצע מסובך שדורש חצי שנה של הליכים, תסקירים ועררים חוזרים ונישנים, כשברירת המחדל היא מעצר בית באיזוק אלקטרוני במקרה הטוב.

עיון בראיות? קביעה שאין ראיות לכאורה? כמעט ואין דבר כזה. עצם הגשת כתב האישום ובקשת מעצר - מהווים ראיות לכאורה. כבר בפתיח הדיון משדלים אותך השופטים לוותר על דיון בראיות.

סתירות ופירכות בראיות? לא אצלנו - יאמרו שופטי המעצרים. זה אצל השופט בתיק העיקרי. שופט מעצר לא נכנס לשאלות מהימנות.

והתסקיריזציה המופרעת? זה הגיע כבר לכלל אבסורד - כי שירות המבחן פשט את הרגל. תסקיר מעצר לוקח 3 חודשים במקום שבוע - שבועיים !! השופטים לא רוצים להחליט - הם רוצים שעובדת סוציאלית כלשהי, שהם לא מכירים, תחליט במקומם.

כלי שאינו עובד בצורה סבירה - צריך להפסיק להשתמש בו - או לתקן אותו! אבל השופטים המחוזיים ממשיכים לזרוק כל החלטה לשרות המבחן. חוששים להחליט לבד - והעליון שיודע ששרות המבחן לא מתפקד - מאשר. ואנשים תקועים במעצר חודשים.

והאבסורד לאחר כל זה - שמגיע תסקיר שממליץ על שחרור - והשופט לא נעתר להמלצה ועוצר בניגוד לתסקיר. אז ממה נפשך?

׳השמרנות׳ שבמינויים היא רעה חולה. לכל הצדדים. שופטים שמרנים הם אויבי זכויות האדם - כי הם עוצמים עיניים בפני רשלנות, זדון, שחיתות של המשטרה והפרקליטות והופכים לאומרי הן של השלטון. מרוב שהם רגילים לאשר את טענות המשטרה והפרקליטות, הם נמנעים מלהכנס לעובי הקורה של הראיות או הטיעונים וההחלטות שטחיות ולקוניות.

המסקנה מכל האמור היא שבית המשפט הוא מגינו של האזרח. השופט אינו שותפו של השלטון, באמצעות זרועות התמנון שלו, שוטרים ופקידים לובשי מדים, כי אם בורר ופוסק בסכסוך שבין השלטון לאזרח הקטן.

הואיל והאזרח הקטן הוא הצד המוחלש אל מול שלטון דורסני ורב עוצמה, נטיית השופט צריכה להיות תמיד להגנה על החלש.

שופט שמרן, הדואג בעיקר לאינטרסים של השליט, הופך לשותפו לדריסת האזרח ולבעל ענין לפגיעה בזכויות חוקתיות.

לכן, האקטיביזם השיפוטי אינו רעה חולה, ולהיפך - השמרנות השיפוטית היא הרעה, ובה צריך להלחם, מתוך נקודת המוצא - הריבון הוא בריון ויש להגביל ולפקח על כוחו העצום.