המבקשת שהגישה את התביעה לבית המשפט טענה, כי השופטת נהגה בצורה לא הגונה ותוך משוא פנים, כאשר קצבה לה זמנים ללא סמכות ותוך כדי מלחמת חרבות ברזל – בעוד השופטת אפשרה לנתבעים מול האלמנה להפר החלטות ונתנה להם אורכות שהכשירו את התנהלותם.
כך, למשל, עוד בטרם התבררה התשתית העובדתית של התביעה, השופטת אסל קצבה לאלמה זמן קצר מאוד בכדי להחליט אם לחזור בה מתביעתה, "ללא כל חמלה כלפי מצבה האישי של התובעת, אלמנה צעירה אשר מטופלת בשישה ילדים, ארבעה מהם בעלי צרכים מיוחדים, ואם לבת בגירה, יד ימינה, שהתייצבה לדגל עת גויסה למילואים בצו 8".
השופטת אסל טענה בהחלטתה כי "בית המשפט לא גיבש כל עמדה בדבר תוצאות ההליך וכל ההחלטות שניתנו נועדו לקדם את ההליך בצורה המיטבית, למען עשיית צדק", אך בשל התלונה שהוגשה נגדה לנציב תלונות הציבור על שופטים וכן "מטעמים של מראית פני הצדק", השופטת אסל הסכימה לפסול את עצמה מהמשך בירור ההליך.
עורכי הדין עומר עשת וארתור שני ייצגו את התובעת. עו"ד ארתור שני מסר למעריב: "אנו מאמינים במערכת המשפט וביכולתה לעשות משפט צדק. אך, כאשר נגרם עוול וגורמי השיפוט אינם עושים את תפקידם כהלכה או במשוא פנים, אנו רואים בכך תפקידנו להסב את תשומת ליבם לכך ולמנוע את המשך ההתנהלות הבלתי צודקת".
התרעות פיקוד העורף